אודותי – או במילים אחרות – פוסט ראשון בבלוג!

פוסט ראשון בבלוג משלי. חתיכת אתגר. אחלה אתגר ליומולדת 32.

אז מאיפה מתחילים בלוג? ואם אני כותב על עצמי, מה חשוב יותר ומה פחות? ובאיזה נושאים אני אכתוב? ובאיזה סגנון? ולמי אני אפנה? ומי בכלל ירצה לקרוא את מה שיש לי להגיד? אז הנה אני מנסה – פוסט ראשון בבלוג!

נראה לי שאם אתחיל בסדר כרונולוגי יהיה קצת יותר פשוט להבין, גם לי וגם לכם הקוראים. אני ברק שטרית. ביום שמתפרסם הפוסט הזה אני בן 32. מרגיש כאילו אני יותר זקן, חי כאילו אני יותר צעיר. אני נשוי לאישה מ-ה-מ-מ-ת ששמה שני, והיא האהבה הגדולה של חיי (מבחינת האהבה לנשים). את הסיפור של ההיכרות שלנו והפגישה שלנו עוד אספר בהמשך, אבל אין ספק – לפעמים הדברים הכי טובים – הם ממש מתחת לאף שלנו.

קודם כל – אבא גאה ובעל אוהב

ב- 20 לנובמבר 2013 הפכתי לאבא. מסע שהחל ברדיפה אחרי ההריון, נמשך בתשעה חודשי עייפות (של אישתי) ונגמר בלידה ארוכה שבסופה הגיע לעולם ילד מדהים ושמו עידן. מאז שהוא נולד, החיים שלי שונים לגמרי. אם זה בהרגשת האבהות (מכירים את זה שאומרים לכם "כשתהיו אבות תבינו"? אז הבנתי :), אם זה בזוגיות (שפתאום מקבלת אספקט שונה לגמרי), אם זה בחיים (סדרי העדיפויות מתהפכים ב540 מעלות לפחות) – הכל פתאום נראה אחרת. ואתם יודעים מה? זה מרגיש טוב. אם פעם פחדתי מהרגע הזה כמו שחתול פוחד ממים, היום אני מרגיש שזה הכי נכון. ולא, לא הייתי רוצה שזה יקרה קודם.

אני חושב שכדי להיות אבא ובעל מעורב, פעיל, ואיש משפחה טוב צריכים להיות בשלים. בלי הבשלות, קשה מאד להבין את השינוי שקורה בעולם של כל אחד מהמעורבים. במקרה שלי, הבשלות יצרה מקום להכיל את המצב החדש הזה של אבהות. הצטרפות של ילד יוצרת שינוי עמוק בזוגיות, בשגרה, אפילו בעבודה – הכל שונה. ובלי יכולת להכיל את השינוי – הייתי מאבד את עצמי.

אבא בא, רק רגע

משחק מילים שיצא לי בטעות.. אבא ברק הפך ל"אבא בא, רק רגע". המשפט הזה מבטא בתוכו כל כך הרבה. הוא מבטא את הלחץ שמאפיין את בני גילנו – לרוץ ממקום למקום, לתמרן בין עבודה לבין בית, לגדל ילד ולתחזק זוגיות. באותו זמן הוא מאפיין את הרצון לעוד שנייה של שקט, לעוד כמה רגעים לעצמי (בשביל לישון עוד קצת, או לשירותים, או לפייסבוק, או לקאנדי קראש, או פשוט לאכול אוכל כשהוא עדיין חם). אני יכול להעיד שאני עוד לא מאופס על איך לנהל את הזמן בצורה מיטבית (ועל כך תעיד אישתי), אבל אני לומד לאט לאט. חלק מעניין הקמת הבלוג הזה הוא לשתף הורים אחרים, לחלוק איתם את הקשיים הדומים, את הטיפים שעזרו להתגבר על הקשיים וגם לשמוע מאחרים מה עזר להם.

במהלך החודשיים הראשונים מאז לידת בני למדתי המון. יחד עם אישתי עברתי חוויות רבות, שונות ואפילו משונות. אחת החוויות המרכזיות הייתה הצהבת של עידן. לגלות יום אחד בבית החולים שהילד נשאר להשגחה. ואחר כך גם ל"מיטת שיזוף". השחרור של אישתי מהבית חולים שלח אותנו הביתה, ואת התינוק שלנו השארנו בבית חולים (וכמה שזה כאב). הנסיעות היומיות לבית החולים, וההבנה המהירה שהילד הזה הוא שלנו ותלוי בנו מעכשיו ועד עולם, הובילה אותי להחלטה להיות אבא מעורב. אבא פעיל. אבא שלא רק רואה את הבן שלו בסופש, אלא גם לוקח חלק פעיל בגידול שלו ביחד עם אשת החיל שאני נשוי לה. חשוב לי לדעת כל דבר שהבן שלי עובר, חשוב לי להיות שם איתו, וחשוב לי שגם אישתי תדע שאני שם איתה ובשבילה. יש שיגידו שההורות הפכה אותי לרכרוכי, אבל אני גאה בי. הפכתי להיות איש משפחה, בעל, אבא, ובתוך כל זה – גם מנסה למצוא רגע של שקט.

מאמי, חמודי, לאבא יש ADHD (וכנראה גם לך יהיה)

יש הרבה דברים שאפשר לדבר עליהם בבלוג, ואני בטוח אכסה כמות נושאים נרחבת. בבלוג שלי אני אדבר על נושאים כמו הורות, אבהות, זוגיות, משפחה, אקטואליה וגם על נושא שחשוב לי אישית – ADHD. אני סובל מADHD – הפרעות קשב וריכוז עם נטייה להיפראקטיביות (כן אני יודע, זה לא מסתדר עם כמות השעות שאני יכול לבלות על הספה בלי לזוז). מכיוון שכילד התייחסו אלי שונה מאחרים, חשוב לי להראות את הצד של מי שמתמודד עם ADHD. את הצד של ההורים שתמכו בי והבהירו למורים ש"הילד רק רוצה שיהיה לו מעניין", את הצד של המורים שלא הצליחו להבין ("זה שאתה מוציא תשעים במבחן זה לא אומר שאתה יכול להפריע בשיעור"), את הצד של אישתי שעד היום לא מבינה איך אני נדלק ומתעצבן מהר ונרגע באותה מהירות. חשוב לי להראות להורים לילדים כאלה שיש עוד דרכים להתמודד עם ADHD – לא רק ריטלינים ותרופות וקסמים. כל מה שצריך זה להקשיב ולשתף פעולה.

מה חשוב בחיים? ועל מה לכתוב בבלוג?

במסגרת הבלוג שלי אני אדבר על דברים שמחים, דברים עצובים, על הקשיים, הכשלונות, ההצלחות, היופי, הכיעור, וגם אריץ קצת צחוקים שיהיה מעניין. אתם מוזמנים ללוות אותי, ותמיד אשמח לשמוע את דעתכם. אם יש לכם רעיונות לשיפור, רעיונות לדברים שאני אכתוב עליהם, הצעות שתרצו לחלוק עם העולם דרכי – אני פה ואני מקשיב. תשאירו לי תגובה, תשלחו הודעה, תשלחו מייל, תשלחו פוסט בפייסבוק. כמו שאתם קוראים את מה שאני כותב, אני אשמח לקורא מה אתם כותבים וחושבים.

שיהיה לנו בהצלחה – הפוסט הראשון יצא לדרך.

ברק שטרית
אבא, בעל, עובד, ומתמודד עם ADHD

רוצים לדבר איתי? שלחו מייל ל b@baraks.co.il, צרו איתי קשר בפייסבוק, דברו איתי בגוגל+ , חפשו אותי בלינקדאין, או פשוט שלחו יונת דואר!