השבת הכי כיפית אי פעם!

באמצע שבוע, אבא לעבודה ממהר, והוא מתנהג ממש כמו שוטר. הוא נוזף, רוטן ואומר:
"נו, עידן, קדימה, בוא לגן!"
ואני? מעדיף לנצל את הזמן.
לדפדף בספרים, להסתכל על עצים,
לחפש צפרדעים, או סתם לקרוא לחתולים שמתחבאים.
לפעמים, אני רוצה עוד עוגיה,
או ללכת דווקא בדרך הארוכה.
אבא מתעצבן, ונהיה עוד יותר רגזן,
במקום לחשוב שאני רוצה איתו עוד זמן.
"עידן, נו, בוא כבר, הגננות מחכות!"..
ואני רק רוצה לבלות עם אבא עוד כמה דקות.

אז בשבת, כשאבא ואמא לקחו אותי לראות פרחים ולטייל ביער, הלכתי דווקא מאד לאט ולא רצתי ופתחתי פער.
חיפשתי צב כמו של אורן או איזו חיפושית, וצחקתי נורא כל פעם שכמעט נפלתי ואבא זינק לתפוס אותי וצעק "שיט!".

הסתכלתי על כל רקפת, ובחנתי כל איצטרובל, כי אם כבר יש לי זמן עם אמא וגם אבא אז לא חבל?

ומדי פעם קפצתי על אבא, שיתאמן על אינסטינקטים, שיהיה תמיד מוכן לחיבוק. וניסיתי גם את אמא, שקיבלה בטעות נגיחה, צעקה "כוסאמק" ואני חזרתי אחריה ואבא צחק כמו מבדיחה. צחוק מתגלגל שזורם מעצמו, כמו שיש לי כל פעם שאבא זורק אותי מעל ראשו.

ובסוף חזרנו הביתה והייתי עייף, ורעב אבל מאושר. בכל זאת, לא בכל יום אבא ואמא מטיילים איתי ביער. הלוואי וכל יום היינו שעות כך ביחד, מבלים, צוחקים, ומשחקים בלהט. אבל אז הגיע צהריים, ואיתו ארוחה. והאוכל נורא מעייף, אז צריך מנוחה.

אחרי השינה, אבא הבטיח לי גן שעשועים, ואמא הבטיחה לי מיץ תפוזים. אז אלך לנמנם, ואחלום על דברים טובים. בכל זאת, לא כל יום אבא ואמא כל כך קרובים. ואני כבר יודע, גם הם צריכים לנוח, גם כדי שנשחק וגם שיהיה להם אורך רוח. כשהם עייפים הם עצבנים, וזה ממש נורא. אז נלך לישון צהריים ונחסוך צרה צרורה!

ואתם הורים יקרים, אם את מוסר ההשכל לא הבנתם, תנו לילדים שלכם את מה שלפעמים מהם חסכתם. עוד דקה או שעה או יום, העיקר שירגישו שאתם איתם כי בשבילם זה לפעמים חלום.

קחו לכם זמן, ותכננו זמן איכות. תקשיבו לילד בן שתיים, זה זמן של ילדות. זמן שלא יחזור ולא יקרה שוב, אז אולי תעזבו רגע את כל מכשירי המחשוב.

פוסטים נוספים בתחרות הסיפור הקצר:

אלרן אושרת: "הרכיבה אל החופש"

איתן מושקה: "שור חמור וסוס יאור"

יואב מורן: "הכוורת – סיפור אימה"

עמרי אמבר חלפין: "אולי קראו לו תומר"

אוהד קויתי: "צללים וערפל"

אור לבו: "חברות היא סוג של קסם"

עדי אלקלאי: "זה קרה כמו בשיר"

מיכל בן סימון: "מעשיה על עוגייה עם חור"

אבי קסב: " מחלת נפש אצל בן משפחה"