איזה חשיבות יש ליום כיפור אם מתעלמים מהחטאים עצמם?

כשהייתי ילד, לצום בכיפור היה הסטטוס קוו בבית – צמים כי ככה זה. הסבירו לי למה, והצלחתי גם להבין חלקית. כל יום כיפור שעבר הבנתי שאין חשיבות לצום מבחינתי – לא במשמעותו הדתית ולא במשמעותו הפיזית.

בשנה הראשונה שבה לא צמתי, נשברתי כי "לא הרגשתי טוב". בשנה שלאחר מכן החלטתי לעשות הפסקה מהצום באמצע. בשנה השלישית כבר לא צמתי כלל, רק דאגתי שמא אבי יראה אותי (מכיוון שהוא צם, ולא מסיבות אחרות). בשנה הרביעית כבר הצטיידתי מראש בחטיפים ואוכל למהלך ה-24 שעות הקרובות.

הרציונליות הוציאה ממני את האמונה ב"סגולותיו" של הצום כבר לפני שנים. מי שמאמין כי יום כיפור, והצום המלווה אותו, מהווים כפרה ותשובה על כל חטאי השנה, משלה עצמו. על חטאי, או מעשים עליהם אניח מתחרט, אני משלם מדי יום – עם המחשבות שעולות בי ועם החרטה אותה אני מרגיש. הצום הזה, אשר מאפשר לאחרים להנות מ"ניקיון כפיים" אחרי שביצעו מעשים אשר גרועים בהרבה ממה שאעשה אי פעם בחיי, אינו הדבר אשר יפתור בי את החרטה ואת הצער על המעשה אשר עשיתי.

כתבתי כבר פעמים רבות על כך שחשוב לי שעידן יצא אדם טוב, המכבד את סביבתו. זה יותר חשוב לי מהרבה דברים אחרים בחינוך של הילד שלי (ואלו שיבואו אחריו). את משמעותו של יום כיפור אני אסביר לו, ואני בטוח גם שילמד במסגרות החינוכיות בהן הוא יהיה. אם יבחר לצום – אתמוך בהחלטה שלו. אם יבחר לא לצום – גם בהחלטה זו אתמוך. ליום כיפור יש משמעות סימבולית, אשר אני מכבד אותה גם היום. גם אם אני לא צם, לא אבשל ביום כיפור, לא אפגין חוסר כבוד ליום הזה. יחד עם זאת, לא אסתובב עם כיפה לבנה וחולצה לבנה ואחשוב לעצמי שכך נסלחים לי כל חטאי. וכך אני מצפה גם מעידן -גם אם לא יהיה בעל אמונה, שיכבד את אלו שכן. גם אם לא יצום, שיבין מה המשמעות של יום כיפור.

מעבר למשמעותו הסימבולית של יום כיפור, יהיה חשוב לי שיבין שיום כיפור אינו תירוץ לשום דבר – לא למעשים ולא לחטאים – מכיוון שאלו אינם נסלחים על ידי צום. אלו לא היו צריכים להיעשות כלל, ואם נעשו – הם ייסלחו לנו רק על ידי מי שנפגע מאיתנו, ולא על ידי מעשה שלנו. הצום הזה אולי יגרום לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו, אבל החטא שלנו כבר נעשה והנזק ממנו כבר נגרם. האמונה שכל מעשינו הרעים נסלחים על ידי יום אחד של צום – זו כבר בריחה מאחריות.

{ובמאמר מוסגר – את משמעותו של יום כיפור כפי שאני רואה אותו היום למדתי במהלך התיכון. זכור לי במיוחד שיעור תנ"ך אחד בתיכון, שבו ניהלנו דיון על יום כיפור ועל משמעותו. יואל, מורה התנ"ך של כיתתי (איש יקר ורב מעלות, וגם מצחיק במיוחד), פירש לנו את משמעותו של יום כיפור והסביר לנו מהו. לא רק על פניו, אלא ממש לעומקו כולל פירושי רבנים ודיון מעמיק בפירושים ובאמונות. בסיומו של השיעור, הוא סיכם ואמר – "יום כיפור הינו יום שנמצא בין אדם לאלוקים.. הצום יכפר על עוונות שנעשו מול עיניו של הבורא, ופוגעים רק בו. אם אתם רוצים שיסלחו לכם על מעשים בין אדם לחברו, גשו לחברכם ובקשו סליחה על אשר עשיתם. אם באמת תתכוונו לזה, אולי גם על זה אלוקים יסלח". אז לפני שתלכו ללבוש חולצה לבנה, לשים כיפה, ותתפללו בבית כנסת – תחשבו אם פגעתם השנה במישהו, ובקשו סליחה. לא צריך סליחה גדולה, רק סליחה שבאמת תתכוונו אליה.}