השבוע החלטנו בפרלמנט לכתוב על שקרים שאנחנו מספרים לילדים שלנו. המחשבה הראשונה שרצה לי בראש היא: "כמה אני כבר משקר לילד בן שלושה חודשים?". המחשבה השנייה שרצה לי בראש היא: "אני לא". ואז הגיע מחשבה שלישית, שחשבה על שקרים בעתיד, והיא הסתכמה במילים: "מסכן הבן שלי!". או שלא?
באמת? לשקר לבן שלך?
מי מאיתנו לא שיקר לילד שלו (או להורים, או לאחים, או לחברים, או לחברות, או לחיית מחמד)? מי יכול להגיד שהוא לא משקר? שהוא מספר רק את האמת, קשה כואבת ומטונפת ככל שתהיה? כולנו משקרים ברמה כזאת או אחרת, אז אם כבר לשקר – עדיף להיות מודע לזה. אני כבר מודע לזה שאאלץ לספר לבן שלי שקרים לבנים כאלה ואחרים. אין הורה שנותן לילדים שלו להתמודד עם האמת כולה. מי מאיתנו מסוגל להגיד לילד שהכיסא של אליהו הנביא זה בכאילו, ושאין סיכוי שיגיע?
דוגמא נוספת? כולנו מכירים את עניין ה"רק רגע". עוד שנייה אחת של שקט. עוד רגע אחד של ריכוז. עוד דקה אחת של לראות טלויזיה. וכולם יודעים שזה לא עוד דקה, ולא עוד רגע, ולא עוד שנייה – זה ימשך כל זמן בין שתי דקות ליום וחצי. ובינתיים יש ילד עצבני שרוצה תשומת לב, ומקבל מבט של "מה אתה מפריע לי עכשיו?!". אז התחלתי לשקר בזה שנתתי את השם לבלוג הזה. אני יודע שאני עוד ארצה את השקט שלי. אני עוד אקווה שהוא יחזור לישון עוד עשר דקות. אבל בינתיים אני גאה בעצמי. אני אבא רק שלושה חודשים, וזה אומר שאני מזנק מכל נהמה/צעקה/צחקוק/גרגור/אפצ'י של עידן. אין סיכוי שהוא ישמע ממני את המשפט "אבא בא, רק רגע" בזמן הקרוב. לפחות לא עד שיתחיל לדבר.
דורות של שקרים ולאף אחד לא אכפת
כמות השקרים שהורים מספרים לילדים שלהם היא אדירה. אני כבר מכין לעצמי ארסנל של שקרים לבנים, אז בואו ניזכר יחד בכמה מהלהיטים הגדולים:
- "אם לא תאכל יבוא שוטר" – המשטרה עסוקה בלטפוח לעצמה על השכם בזמן שהפשע משתולל בחוץ. אין סיכוי שיגיע לפה שוטר עכשיו! (למרוקאים שבינינו, שלא מפחדים משוטרים, אמרו שיבוא אבוללה).
- פיית השיניים – המצאת המאה להתגברות על הטראומה של ילד שקם בבוקר עם שן על הכרית. המקבילה החלבית לסנטה קלאוס, אליהו הנביא והמפלצת שבארון.
"עוד פעם ללבוש בגד גוף וורוד בגלל שנפלה לילד שן??"
- "ה_______ ( השלם את החסר: חתול \ כלב \ יונה \ סוג של חיה מרוחה על הכביש שאין סיכוי לזהות כבר) רק הלך לישון" – הדרך הכי טובה למנוע מילדים להתמודד עם מוות, ועל הדרך להראות להם שמי שהולך לישון על הכביש סופו לא טוב.
- "אסור לגעת ב(מכשיר חשמל\מחשב\דג) כי הוא יתקלקל" – שקר מאד יעיל. איזה ילד רוצה שבגללו לא תהיה יותר טלוויזיה? או שדג המחמד שלו ימות? במקרה של אישתי, לקח24 שנים של חיים עד שהיא גילתה שדגים לא מתים אם נוגעים בהם.
- "אם תאכל תהיה חזק" – משפט נוראי שיש לו שתי תוצאות אפשריות – הילד הופך לשמן שכולם צוחקים עליו, או לבריון של הכיתה בגלל שהוא כל כך גדול.
- "איזה יופי אתה אוכל!" – ממש אוכל נהדר. כל כך נקי. אין פה שאריות אוכל על השולחן, הסינר, החיתול, הכיסא, הרצפה, וגם על אמא. העיקר שהפולני שבתוכנו נרגע כי הילד אוכל.
"איזה יופי אתה אוכל! כל כך נקי ומסודר"
- "ראית כוכב נופל? תביע משאלה!" – כן, המשפט שעד היום חקוק לכולנו, ובכל הבזק בשמיים אנחנו מבקשים משאלה. ואם יש גשם של מטאורים, זה כמו זכייה בפיס!
כוכב נופל – תביע משאלה!
photo from Freedigitalphotos.net. By Keerati, published on 20 September 2011
Stock Image – image ID: 10058119
אז החלטתי לא להרגיש אשם
כמו כל אבא טוב, אני אספר לילד שלי סיפורים, ומעשיות, ואמציא לו עולמות ואתן לו לגלות את המציאות לאט לאט. אני אשקר לילדים שלי, אבל עם סטייל. אני לא אתן למציאות לטפוח להם על הפנים, אני אייפה אותה, ואצבע אותה בגוונים של וורוד, עד שיגיעו לשלב שבו הם יכולים להתמודד עם המציאות. והיופי בעניין? אני מוכן לזה!
אין טעם להרגיש אשמים כי שיקרתם. יש הרבה סיבות להצדיק את השקרים – כי כולם עושים את זה, כי זה יותר טוב לילד, כי זה מקל על ההורים, כי זה ככה. וכל עוד השקרים האלה לא הופכים להיות שקרים שחורים ומכוערים ("תענה לטלפון ותגיד שאני לא פה"), אלא נשארים בגדר שקרים לבנים, סיפורים, מעשיות, ושאר ירקות – זה בסדר. ילדים מחקים את המבוגרים, ואם הם יחקו את חוש הדמיון וההמצאה שלכם – הם רק ירוויחו מכך. עולם הדמיון והפנטזיה הוא מקום נהדר, בייחוד כשאתה ילד. ואם תחשבו על זה, העולם הזה הוא סוג של שקר.
ועכשיו, אחרי שסיימתי לשקר לעצמי, תסלחו לי, אבל עידן התחיל לבכות. אני בא עידן, רק רגע!
לפוסט המרכזי של בדיקת אבהות לחצו כאן
והנה כל השקרים שלנו:
- גבריאל ויינמן – שקרים שאני מתכוון לספר לאורי
- כפיר לב סיני – איפה אני כן משקר לילדיי
- טל חן – כל האמת על שוקו
- יובל אדם – שקרים קטנים
- עומר להט – אם לא תאכל יבוא שוטר – ארון מלא במקס ברנר זה כאן
- ינון רטיג – לא זה לא… – אבא, בעל, מחנך, ג'דיי
- דוד שמעון – אומנות השכנוע
- אליסף יעקב – עץ של מסטיקים – מומלץ בחום!
- אשר יזדי – שקרים שאספר לביתי
- אילן שיינפלד – האב היחידני, הקלפן ומספר הסיפורים – למיטיבי קריאה ואוהבי ספרות
