אישתי (והילד שהגיע שלוש שנים מתחילת מערכת היחסים שלנו) החזירו אותי לקרקע, למקום שכנראה הייתי בו בכל מקרה, אבל ממש לא בטוח. אם לא הייתי מחפש זוגיות (שהובילה להקמת משפחה), כנראה שגם את אישתי לא הייתי פוגש. היא הייתה "ליד" טוב מדי (LEAD – בשפת המכירות – פרטי קשר של קונה פוטנציאלי). היא הייתה כל כך מה שחיפשתי, שאפילו כשמצאתי אותה לא הייתי בטוח שזה מה שחיפשתי.
אם לא הייתי פוגש את אישתי אני מניח שהייתי זרוק היום על איזה חוף או באיזה מדינת עולם שלישי\ עושה עסקים מלוכלכים. או אולי גר בתל אביב, מתכנת באמצע שבוע, עושה קוק בסופשבוע. או אולי בכלל הייתי ממשיך במסלול שעליו הייתי כשפגשתי אותה – אלכוהוליסט בטלן שמשתדל לעשות את המינימום האפשרי כדי להחזיק חיים משל עצמו, או בשם הרשמי של התפקיד הזה – ברמן. זה בטח גם היה מגיע עם מחלת מין כלשהי עם ראשי תיבות שלא בטוח שהייתי רוצה לדעת את משמעותם.
ומצד שני, עצם זה שהבנתי שאני מחפש זוגיות ומשפחה באותה נקודה בחיים שלי, כבר שינה אצלי הכל. המפגש עם שני רק הפך את הכל ליותר ברור. ברגע שמצאתי אותה, הבנתי שזה הכיוון שאליו רציתי ללכת. יכול להיות שאם לא הייתי פוגש אותה הייתי חושב שוב על הכיוון שבו בחרתי, אבל – פגשתי אותה. היא איזנה אותי, החזירה אותי לסוג של מציאות, והיא אפילו הוכיחה לי שניתן לסבול אותי ליותר מלילה אחד. הישג מרשים יחסית לתקופה ההיא, שהובילה לתקופה הנהדרת הזו.
יש אלוהים או יד מכוונת או איך שלא תקראו לזה
אני חושב שהיה סוג של "הכוונה עליונה" בזמן שבו פגשתי את שני. זו הייתה תקופה משוגעת לגמרי (ואחסוך מכם את ההסברים), שגרמה לי להבין שזה פשוט לא מספיק לי. כל האקשן, האלכוהול, הבלגן – זה היה נחמד, אבל היה לי מספיק מזה. הגיע הזמן למצוא בלגן חדש. הבנתי את זה בערב אחד שחזרתי (שוב) שיכור מיציאה רגילה. התיישבתי על הספה, עייף ותשוש, והבנתי ששוב חזרתי לבית ריק. הבנתי שבא לי שהבית הזה יהיה מלא. או לפחות שיהיו בו קצת יותר חיים ממה שהיו בו.
שבוע אחרי אותה "התגלות" פגשתי את שני באתר היכרויות. 17 שנה גרנו במרחק שלושה בתים זה מזה, ובסוף מה? נפגשנו באתר היכרויות אחרי שאני עברתי דירה לעיר אחרת. הזכרתי כבר "הכוונה אלוהית"? אז מסתבר שגם יש לה חוש הומור. היא הייתה כל מה שחשבתי על הבחורה שאתחתן איתה – בחורה פשוטה, מיישוב קטן, אשכנזייה (יש לי טעם בהיר בבחורות, כבר ידעתי את זה אז), ראש על הכתפיים ובתוך הראש היה שכל חריף.
אחרי חודש כבר ידעתי לאן המערכת יחסים הזו תלך, ולא היה לי נעים להגיד. אחרי ארבעה חודשים הצעתי לה לעבור לגור איתי. היא משכה עוד חודשיים בניסיון נואש להבין מה היא רוצה. יש מצב שמהיום שהיא עברה ועד היום לא שתיתי כוס ויסקי בבית שלי, מנהג שהיה קורה כל ערב לפני שפגשתי אותה.
אז זה טוב או רע?
אני עד היום לא בטוח אם היא הצילה אותי או גרמה לי לוותר על עצמי. אני מניח שהתשובה האמיתית היא איפה שהוא באמצע. אני רציתי להינצל וגם רציתי לוותר על חלק מעצמי. בתמורה קיבלתי אישה מדהימה וילד שאני לא סגור עד היום איך חייתי לפני שהוא נולד. עסקה די משתלמת אם תשאלו אותי.
