יש לי בן היפראקטיבי. יותר מדי זמן בבית גורם לו לאבד את שפיותו, ולכן גם להורים שלו זה גורם לאבד את השפיות. בגלל ששנינו הורים עובדים, לא תמיד זה אפשרי לצאת מספיק מוקדם כדי לקחת אותו לגן שעשועים (או גן שועים, כמו שהוא אוהב לקרוא לזה). בפעמים שכאלה, כשחוזרים הביתה וכבר אין סיכוי להוציא לו אנרגיות, אנחנו בדרך כלל מחפשים אלטרנטיבות ראויות.

בהתחלה זה היה לגו, או לבנות מגדלים בקוביות, או סתם לשחק במכונית על שלט. עם הזמן, וככל שעידן גדל, הוא התחיל להשתעמם מכל המשחקים האלה, ורצה כל הזמן ללמוד דברים חדשים. על חיות, על מכוניות, על העולם ועל החלל. למזלנו, הטכנולוגיה באה לעזרתנו! עם פסח שמתקרב בצעדי ענק, הנה כמה רעיונות להעביר זמן באמצעות טכנולוגיה:

טכנולוגיה מספר 1: רכב

כן, זה אמנם טכנולוגיה ישנה, אבל תצאו מהבית, כנסו לאוטו וסעו לפינת החי הקרובה. או לספארי. או לגן החיות התנ"כי. מעבר לזמן האיכות באוטו ("אבא, שירים!", "אבא, במבה!", "אבא, לנהוג!" וצעקות אחרות מכיוון הספסל האחורי) תוכלו גם לבלות במקום עצמו, להוציא תמונות מקסימות לווטסאפ של המשפחה, ולצפות במגוון גדול של חיות שונות ומשונות (חלקן גרות מחוץ לכלובים, לצערנו).

טכנולוגיה מספר 2: אינטרנט

הטכנולוגיה הזו דורשת קצת יותר תשומת לב והשקעה מהטכנולוגיה הראשונה, כי נדרש פיקוח וחיפוש של התכנים הנכונים. אבל, זו עדיין דרך נהדרת. יש סרטונים בכל השפות ועל כל הנושאים. יוטיוב זה לא רק הופ ילדות ישראלית ולולי, זה גם מקור להמון סרטי טבע מדהימים. ואם יש לכם כוח, תחפשו תכנים של national geographic באיכות HD. זה מטורף. לא מאמינים לי? הנה הדגמה:

טכנולוגיה מספר 3: Virtual Reality (מציאות מדומה)

טכנולוגיה שכבר הושקע בה פעם מלא זמן, והיום היא חוזרת, ובגדול. בין אם זה באמצעות מתקנים שלמים שמיועדים לזה, משקפי VR שמתחברים לטלפון שלכם או אפילו מתקן מקרטון שהופל את הטלפון למכשיר VR מתקדם – הטכנולוגיה פה, והיא מדהימה. לא מאמינים לי? חפשו google cardboard, תצפו בהדגמה, או פשוט תחפשו סרטוני VR בגוגל. תחשבו על למוד בצורה כזו על החלל (אפליקציית titans of space) או לעשות סיור במוזיאונים!
יש משקפיים פשוטים כמו של גוגל (נקראים google cardboard) ויש יותר משוכללים (למשל סמסונג VR). אין לכם משקפי VR? אתם יכולים סתם לראות את זה בטלפון (לא לשכוח להזיז לצדדים) או לשחק עם העכבר במחשב כדי לצפות ב360 מעלות…

טכנולוגיה מספר 4: ספרים

אמנם היום ספרים לא נחשבים טכנולוגיה, אבל פעם הם היו נחשבים לשיא הקידמה, ואם הם היו מגיעים בצבע אז בכלל השארתם את כולם בהלם. דרך הספרים אנחנו לומדים שפה, ומושגים ותמונות. יש ספרים מדהימים ויש ספרים פחות טובים, אבל מנסיון – גם ספרים פחות טובים לפעמים תופסים חזק (מישהו אמר "אבא עושה בושות"?).

טכנולוגיה מספר 5: תלת מימד (3D)

גם זו טכנולוגיה שעשתה קאמבק בשנים האחרונות. בין אם זה בקולנוע (הטירוף שהתחיל מאווטאר), בבית (עם טלוויזיות שעולות פי שש כי הן מגיעות עם זוג משקפיים) ואפילו בספרים. חייב להודות, יש בזה לפעמים משהו מאד מגניב (גם אם זה עושה כאב עיניים אחרי יותר מדי זמן). ספר מגניב שעושה שימוש בתלת מימד הוא "חיות בתלת מימד" בשיתוף גן החיות התנ"כי בירושלים. הסברים מפורטים, הרבה תמונות – וכולן בתלת מימד. הילד שלי התלהב מהספר כמעט כמו מלהיות בגן חיות.

מה איתכם? יש לכם רעיונות לטכנולוגיות נוספות שלא רשמתי עליהן? כתבו עליהן בתגובות!

אין ספק, ברגע שהופכים להיות הורים הרבה יותר קשה להיות בכושר. אפילו לעשות ספורט זה כמעט בלתי אפשרי. אימון כושר שפעם היית נהנה ממנו, הופך למטלה מייגעת ומעייפת, כמעט בלתי אפשרית לביצוע, כי לך תמצא עכשיו שעתיים פנויות. לקח לי זמן, אבל מצאתי איך לעשות כושר גם בלי לפנות 4 שעות בשבוע! רוצים לדעת איך? הנה לכם דרכים שגם הורים יכולים להכנס לכושר, או לשמור עליו:

1. הנפת ילדים לגובה (או לרוחק אם אתם לא אוהבים אותם) – מאד פשוט, והם ממש אוהבים את זה. פשוט תופסים, מרימים, מורידים, מעיפים גבוה (או נמוך אם אתם פחדנים), ובאופן כללי מפעילים את השרירים. ניתן לעשות את זה בעמידה, ישיבה, שכיבה ואפילו בזמן פעילויות אחרות אם רוצים לאמן רק יד אחת או להתאמן על מולטיטסקינג.
   חשבתם שאני גרוע? תראו את הבחור הזה: על כשלונות וכאב – אורר לבו
2. עשיית עוד ילדים – כולנו יודעים שסקס שורף קלוריות, ואם אתם יצירתיים מספיק אז הוא אפילו שורף מלא קלוריות. נכון, צריך למצוא לזה זמן ומקום, וגם רצון, אבל אין ספק שזה יעיל ומהנה. אפשר על הדרך לעבוד על גמישות, סיבולת, מערכת היחסים ואפילו על ריכוז (למשל התעלמות מהילד שממלמל במיטה. או עומד לידה ומפחיד לכם את החיים).
3. אם כבר עשינו עוד ילדים, מישהו צריך גם לרדוף אחריהם.. הולכים איתם למקומות פתוחים, ונותנים להם להתרוצץ. מכיוון שהחיים עוד לא עייפו אותם, הם ידאגו שתרוצו הרבה, או לפחות תאבדו כמה שנים מהחיים כל פעם שהם יטפסו על המתקן המסוכן ההוא שאתם לא מבינים למה שמו בגן שעשועים. ואם לכם נמאס לרדוף אחריהם, אני מקווה שהחתמתם את סבא וסבתא על חוזה נכדים.
4. לצאת לריצות קצרות – אישית, עשיתי לעצמי מנהג – אם יש לי בבוקר חצי שעה פנויה, אני מנצל אותה לריצה. נכון, זו ריצה יחסית קצרה (25 דקות, כדי להשאיר זמן למקלחת) אבל זה עדיף על לא לעשות כושר בכלל. מקפיד לעשות את זה פעמיים בשבוע. אחרי חודשיים שאני משתדל לרוץ לפחות פעם בשבוע, אני אפילו מצליח לרוץ רוב הזמן במקום לנסות לנשום ולהכניס חמצן לגוף המסכן שלי. וכן, אני ממורמר מזה. אני שונא לרוץ.
   
5. לעשות אימון אינטרוולים – אמנם זה אימון שדורש כושר בסיסי, ומדריך כושר מיומן, אבל זה אימון שאחרי חצי שעה שלו לא תרצו לחזור עליו בחיים. או שתרצו, כי הספקתם בחצי שעה מה שלא תעשו גם בשלוש שעות. זה אימון קשה, מאתגר, ואני ברצינות שוקל לפנות למשרד הבריאות לגביו כדי לאסור אותו. הוא התעללות באנשים חיים!
6. אימון EMS – שיטת אימון די ותיקה בארץ, שמשתמשת בגירויים חשמליים על מנת להפעיל את כל השרירים בגוף באימון אחד. אימון של 20 דקות שווה ערך לארבעה ביקורים בחדר כושר – והנה לכם המון חיסכון בזמן! במקום אימון של כל שריר בנפרד, מפעילים את כל השרירים באימון 1 על 1 עם מאמן צמוד (כמו שצריך!). ולמרות כל סימני השאלה אפילו משרד הבריאות חזר בו מן ההצהרה כי אימון EMS מסוכן.
7. למצוא פעילות ספורטיבית שהילד אוהב, ולהצטרף אליו – בין אם זה כדורגל, כדורסל, בלט, או סתם לרקוד למוזיקה מקפיצה אתם מרוויחים פה כמה דברים באחד. זמן איכות עם הילד? יש. הפעלת השרירים בגוף? יש. ניצול זמן מקסימלי? יש. ואם הילדים קטנים מדי, ואין להם ספורט אהוב, חיזרו ל1-3, או פשוט קחו עגלה וצאו לטבע לטיול. האביב הקדים השנה!
   גם לתת לילד לטפס על עץ ואז לתפוס אותו זו דרך לשמור על כושר…
   
   בקיצור, אין לכם תירוצים יותר למה לא לעשות כושר. יש פה לא מעט רעיונות לפעילויות שלוקחות מעט זמן ונותנות הרבה תמורה. בין אם זה אימון EMS שידאג לכם לגוף בריא יותר, הריצות שידאגו לתת לכם קצת אוויר לנשימה (נפשית וגופנית), או פשוט הילדים שבמקום לראות אותם כמעמסה תראו אותם כמכשיר כושר – פשוט תעשו משהו. וותרו על הספה, על המיטה, על הכורסא הממש נוחה שיש לכם – ותזיזו את הגוף.

ואם במקרה זה יום שישי, שימו על עצמכם את התלבושת של הנקיונות, קחו חומרי ניקוי, שימו פליי ותנו לעצמכם להוציא מלא אנרגיה בשירה, ריקוד ונקיונות עד שהשכנה מלמטה תחשוב שהשתגעתם. מה שכנראה נכון, אם אתם אשכרה נהנים מנקיונות.

אפשר לדעת הרבה על טיב היחסים שלכם עם אנשים לפי הברכות יומולדת שתקבלו מהם. המחבקים, המתקשרים, המסמסים, המווטסאפים, המפייסבקים והמווטסאפים הקבוצתיים – 6 סוגי מברכים ביומולדת, שלכל אחד מהם מאפיינים משלו, ברכה משלו, וכן – גם תתי ז'אנר בתוך כל אחד. לפעמים, אתה מצפה שמישהו יהיה מסוג מסויים, והוא בסוג אחר – לטובה או לרעה. אולי זה הציפיות שתמיד יש לי מהיומולדת של עצמי, אבל השנה – ממש שמתי לב לכל אחד מהסוגים.

אז בלי להמשיך למשוך זמן, הרשו לי להציג את הסוג הראשון, והאהוב עלי –

המחבקים

(או "ממש השקענו ביומולדת שלך")

בדרך כלל זו המשפחה הקרובה, או מי שבמקרה רואה אותך באותו יום ומרגיש מספיק קרוב אליך כדי לחבק אותך ולאחל מזל טוב. זה הסוג שבדרך כלל מחמם את הלב, ולא רק ביומולדת – אלא בכל יום. לרובנו, אין את הלוקסוס להיות מהמחבקים בכל יום הולדת (אלא אם גרים באותו בית), ולכן אם קיבלתם חיבוק ממישהו שלא גר איתכם באותו בית – תעריכו את המחווה (או תרגישו ממש מוזר ותקוו שהוא לא ישלח לכם יד לתחת).

מי אמור להיות בקבוצה הזו: משפחה מדרגה ראשונה, חברים ממש טובים, בן/בת זוג, זרים מוזרים וקריפיים.

המתקשרים

(או "תעריך את המחווה, אוהבים אותך יותר מרוב האנשים")

בימינו, זה הסוג הכי משקיע ביום הולדת. כן, זו השקעה רצינית להרים את הפלאפון מהכיס לאוזן ולחייג למי שיש לו יום הולדת. בייחוד בימינו, ובעיקר בגלל הווטסאפ והפייסבוק הידועים לשמצה (שעוד נגיע אליהם בסוגים הבאים). אם הרמת למישהו טלפון, שניכם יודעים שהשקעת. חוגג היומולדת יעריך את המחווה, גם אם הוא כביכול ירגיש שאתה מטריד אותו (בייחוד אם זה יום חופש, כי למי אכפת אם זה בעבודה?).

אם יש לכם חברים טובים, משפחה מדרגה שנייה, או אנשים שאתם מאד מעריכים ורוצים שיזכרו אתכם על הצד הטוב – אתם יודעים מה לעשות ביום הולדת. לחייג. למרות שלחייג זה כבר לא המושג, אלא חיפוש המספר בזיכרון של הטלפון. ואם יש לכם יומולדת, תזכרו להגיד תודה רבה ותעריכו את המחווה. זו מחווה נדירה בעוצמתה בימינו.

מי אמור להיות בקבוצה הזו: חברים קרובים, משפחה מדרגה שנייה (ולפעמים שלישית), מותגים שיודעים עליכם יותר מדי, קבר רחל.

המסמסים

(או "חשבנו עליך, ואפילו שמנו עליך איזה כמה אגורות")

אלה אנשים שאתה מספיק חשוב להם כדי שיאחלו לך מזל טוב, אבל לא מספיק חשוב שיתקשרו אליך. הם עדיין חושבים שSMS עולה כסף, אז זה מבחינתם השקעה רצינית (למרות שכולנו כבר בתכניות "שלח 698,000 סמסים ושלם 39 ₪ לשנה הראשונה"). זה מסמל השקעה קטנה, לא גדולה מספיק כדי שיתאמצו אבל גם לא כל כך קטנה. בכל זאת, מי זוכר איך שולחים SMS ?

מי אמור להיות בקבוצה הזו: חברים (או מי שאתה מחשיב כאלה), מועדוני לקוחות, משפחה מדרגה שנייה ושלישית, אנשים שאין להם ווטסאפ בטלפון, בעלי נוקיה משנת 1998 שמחכים שהוא יתקלקל כדי להחליף אותו.

המווטסאפים הפרטיים

(או "אח שלי גיבור, מגיע לך ברכה אישית")

דרגה מתחת לסמסים, ועדיין זו ברכה אישית יחסית. אלה האנשים שכבר לא זוכרים מה זה שיחות טלפון או סמס, אבל עדיין זוכרים שברכה אישית שווה יותר. הם בדרך כלל ישלחו לך ברכה גנרית שהם שולחים לרוב האנשים, ועדיין – עצם זה שחיפשו את השם שלך בין ערימת קבוצות בווטסאפ זה סוג של כבוד ששמור רק לאנשים שמעריכים.

מי אמור להיות בקבוצה הזו: חברים מהמילואים, חברים במילואים, אנשים שעושים מילואים בלהיות חברים שלך, משפחה ששכחה להתקשר אז שולחים הודעה ב11 בלילה (או יום אחרי), וכמובן אנשי קשר מהעבודה שצריכים אותך פה ושם.

המפייסבקים

(או "פייסבוק הזכיר לי שיש לך יומולדת, אז אני כבר אברך אותך על הדרך")

הקבוצה הזו היא תעלומה, והיא מורכבת מערבוב גדול של מכרים, חברים, אנשים שהכרת פעם ואנשים שאין לך מושג מי הם אבל הם חברים שלך בפייסבוק אז נו שיהיה. פיסבוק מתזכר אותם שיש לך יומולדת, אז הם ירשמו לך ברכה. פה אפשר גם להכניס לדרגות שונות של השקעה, וזה נע בין "מזל טוב" פשוט ועד ברכה אישית מושקעת ומפורטת כולל איחולים לעוד בנים בכורים והצלחה בחיים. ככל שהברכה יותר ארוכה ואישית, כך השקיעו בך יותר.

יש כאלה שהברכה שלהם בפייסבוק כל כך מושקעת שהיא יכולה להיחשב ברמת "מווטסאפים פרטיים" או אפילו בדרגת "המסמסים", אבל אלו ברכות נדירות ואם תקבל כאלה – כנראה שתעריך אותם ותזהה אותם.

מי אמור להיות בקבוצה הזו: חברים, מכרים, אנשים שהכרת בתיכון, אנשים שהכרת בגן, אנשים שפגשת לערב אחד בטיול אחרי צבא, אנשים שאין לך מושג מי הם, חברים של ההורים וסתם כאלה שאין לך מושג מי הם אבל נפלת על הצד הטוב שלהם הבוקר.

המווטסאפים הקבוצתיים

(או "שמע, מישהו פה בירך אותך, אז כנראה יש לך יומולדת. אני זורם, אבל אל תתלהב")

הקבוצה הזו הינה הקבוצה הבעייתית ביותר, ותלויה בציפיות שלכם. כלולים בה:

• חברים שאתם בקשר רק בקבוצות האלה, שלכל אחת יש קשר אחר, והשיחות נעות בין תמונות מחבלים, בדיחות טובות, בדיחות גרועות, ו"חחחחחחחח" רנדומלי
• חברים שאתם בקשר איתם קבוע, והם אפילו חברים די טובים, אבל להתקשר זה כבר פאסה כשישי קבוצות ווטסאפ
• קבוצות משפחה למיניהן, שם מישהו יזכיר את היומולדת וכולם יפרצו באיחולים. חלק יתקשרו, חלק לא, ובינינו – למי יש זמן עם כל הילדים הקטנים והעבודה והריאליטי שיש לראות?
• קבוצות שנפתחו לפני 2,500 שנה, אין לך מושג מתי או מי נמצא בהן, אבל פתאום הן יופיעו ויזכירו לך שמישהו ראה שיש לך יומולדת בפייסבוק ועבר לווטסאפ (כלומר, סוג של השקיע).

מי אמור להיות בקבוצה הזו: ראה פירוט מעלה.

הפער בין הציפיות למציאות הוא מה שקובע

בסופו של דבר, זה לא משנה מי עשה מה, זה משנה מי חשבת שיעשה מה. מי חשבת שישתייך לקבוצה מסויימת, והאם הוא באמת עמד בציפיות (או נפל בהן, או התעלה עליהן). וגם כמה חשיבות אתה נותן לאנשים האלה בחיים שלך. האמת, שסוג המברכים הוא מאד דינמי, ואי אפשר לדעת מי יהיה באיזה קטגוריה. מה שכן, כדאי שאתם תחליטו באיזה קטגוריה אתם עם כל ברכה שאתם בוחרים לברך.

בסוף, זה עניין של קארמה (ואינטרסים)

What you give is what you get.

וזה נכון בכל זמן, בכל מקום ולכל מערכת יחסים. קחו לעצמכם כמה דקות ותמפו לעצמכם איפה הייתם רוצים לראות כל אחד מהאנשים שאתם בקשר איתם, וכך תדעו גם איזה סוג ברכה לברך אותם ביומולדת. האמת, שיותר מזה – תדעו גם איזה מקום לתת להם בחיים שלכם. כי סוג הברכה ביומולדת הוא לא הבעיה, הוא רק סימפטום. לטובה או לרעה.

יש לכם עוד סוגים של מברכים? בשביל זה אפשר להשאיר תגובות פה למטה!