את השיחה הזו כבר ניהלתי עם אישתי הרבה פעמים. שיחה על האמונה, על העיוורון, על הרציונל ו"מה זה אלוהים". לכל אחד מאיתנו יש השקפה שונה מאד, ואני חושב שהבן שלי יזכה לשמוע את שתי הדעות (ובטוח עוד כמה), ולהחליט בעצמו.

ENGLISH VERSION IS RIGHT HERE!

מה זה אלוהים?

טווח ההגדרה של אלוהים הוא רחב. לא חסר דתות ואמונות והגדרות מכל צבעי הקשת. יש כאלה שמאמינים באל אחד ויחיד (יהודים, מוסלמים ונוצרים). יש דתות שמאמינות בכמה אלים (הינדו, פגאנים, ואפילו כמה יוונים שעדיין חושבים שזאוס תיכף יגיע. שכחו שהוא שיכור מאוזו). יש דתות שמאמינות בקיסר אתיופי שיביא איתו את הגאולה (ראסטפרים, שגם מעשנים סמים בכמות שהיתה מפילה פילים). יש דתות שמאמינות ביצורים (כמו דת "חד הקרן הוורודה הבלתי נראית"), דתות שמאמינות בדמויות מסרטים (כמו דת הג'דיי) ואפילו דתות שמשתמשות בדתות מומצאות כדי להפריך את קיומן של דתות (דת "מפלצת הספגטי המעופפת").

אז איך בכלל אפשר להגדיר אלוהים? ואיך אני אסביר לעידן מה זה אלוהים? אם יש בחירה בין כל כך הרבה דתות, ואני מאמין בלתת לעידן בחירה חופשית, איך בכלל הוא יצליח לשקול איזה מהדתות מתאימה לו? מהניסיון שלי, רוב האנשים ממשיכים להאמין במה שההורים שלהם מאמינים. אז אולי ההסבר "מה זה אלוהים" יגיע מתוך ההבנה של האמונות שלנו?

מה זה אלוהים בשבילי?

אני אדם רציונלי. אני אדם הגיוני מאד, שבוחן כל דבר ומחפש תמיד סיבה ותוצאה. ועדיין, לפעמים, נוח לי להאמין ש"הכל זה מלמעלה", כולו מין אללה, וכל אימרת שפר אחרת שמצביעה על אמונה כזו או אחרת. הרי איך יתכן שקיים אלוהים, אם לא הצליחו להוכיח את קיומו? איזה מין רציונל אני מסביר כשאני מוכיח משהו פשוט בגלל שלא ניתן להפריך אותו?

שנים נעתי על הציר בין אתאיסט לבעל אמונה. לא הצלחתי ליישב את הדיסוננס הפנימי שבי בין האדם הרציונלי שאני לבין היותי חצי מרוקאי עם משפחה ענפה שמאמינה באלוהים בצורה אדוקה. היו פעמים בחיי שחשבתי אפילו להפוך לאדם דתי. לאו דווקא בגלל שהתחלתי להאמין באלוהים, אלא בגלל שמירת השבת (שקט של 25 שעות!), השגרה הנהדרת של התפילות (בוא תשלים מניין, מה'כפת לך צדיק?) ובסופו של דבר – כי לפעמים כשמאמינים שהכל מלמעלה קצת יותר קל בחיים.

חשבתי להחליף דת (ולכן אני מכיר עוד כמה דתות), חשבתי להפוך לדתי, חשבתי להיות אתאיסט. בסופו של דבר הגעתי למסקנה אחת שאני מאד שלם איתה – יש כוח עליון שאחראי לעולם, בין אם קוראים לו אלוהים, החלקיק האלוהי או אישתי. וכן, למי שלא הבין – גם אבולוציה היא מבחינתי כוח עליון.

מה זה אלוהים בשביל אלוהים? (או בשמו השני – אישתי)

אצל אישתי הכל יותר פשוט. אין אלוהים. כמה פשוט ככה מסובך. היא לא מאמינה באלוהים. גם לא בכוח עליון. היא מאמינה שהכל תלוי בנו, שאין למי להתפלל, ושאף אחד לא שולט בעולם שלנו בשום צורה. מצד שני, היא כן ביקשה שנתקין מזוזות בבית ("כי צריך"), שנעשה ברית (היא לא מסכימה עם זה אבל כולם עושים, וגם כי אני ביקשתי), ואני די בטוח שכשנגיע לבר מצווה היא אפילו תתרגש בבית כנסת. אז מה זה אלוהים בשבילה? מה שנוח להאמין בו.

אז מה זה אלוהים ריבונו של עולם?

כשעידן יבוא וישאל "מה זה אלוהים?", לא תהיה לי תשובה יחידה. יהיו לי הרבה תשובות, שלכל אחת מהן יהיה את הרציונל שלה. אני אסביר שיש אלוהים או כוח עליון כלשהו ושהוא יכול לקרוא לו איך שירצה. אני אסביר לו שיש לו את האפשרות לבחור להיות אדם מאמין, או להיות חסר אמונה. אני אסביר לו כמה קל להיות בעל אמונה, וכמה קשה להיות חסר אמונה, ובסופו של דבר – כמה נכון להאמין במה שטוב לו. אלמד את עידן שלכל אדם יש אפשרות לבחור את אמונתו, וגם לו מותר להחליט ואפילו לשנות את דעתו כמה פעמים. חשוב מכל, אלמד אותו שלא משנה הדת שלו או של העומד מולו, שלעולם לא יזלזל באמונתו של אדם אחר. כי אלוהים או לא אלוהים, כבוד האדם יותר חשוב לי מהכל.

יש כל מיני דתות, וכל אחד בוחר להאמין, קצת להאמין או בכלל לא להאמין. לא משנה מה בחרתם, אל תזלזלו באמונה של מי שעומד מולכם. כשיגיע האלוהים שלו, אתם עוד תשלמו על זה בגדול!

ויש עוד אבות שמאמינים בכל מיני דברים:
אליסף יעקב ברח מהדת, וגילה אותה שוב ביחד עם אישתו. היום הוא מאמין שאיש באמונת אישתו יחיה
טל חן בטוח שצריך קודם להבין למה הילד שואל "מה זה אלוהים", ואז להמציא תשובה בהתאם לצורך
עומר להט לא בטוח אם יש אלוהים או אין אלוהים, אבל הוא בטוח שקידוש של שבת מקרב את המשפחה

הפחד מהתוצאה מניע אותנו לעשות הרבה דברים מוזרים. לעיתים, אנחנו חוששים ומפחדים מדברים שאין לנו שליטה עליהם, או יותר מכך – נלחמים בדברים שאין לנו שליטה עליהם ומבזבזים אנרגיה על הפסד ידוע מראש.

את העתיד שלי השאירו פתוח

ההורים שלי נתנו חופש פעולה נרחב. לא פעם אמרו לי שאפילו נרחב מדי. כשהייתי צעיר יותר, ניתן לי חופש פעולה כל עוד אבין את תוצאותיו. ניתן לי החופש לצבוע את שיערי ככל שארצה (ורציתי כחול, ואדום, ובשילוב תספורות מוזרות) בתנאי שאדע גם שזה מתאים לפורים או לחופשים, אך לא לבית הספר. ניתן לי החופש לצבוע את חדרי בכל צבע, ואף לעשות גרפיטי על כל הקירות (בטושים, ספריי וכל חומר אחר אשר ראיתי למתאים) בתנאי שאני אדאג גם לצבוע את החדר בעצמי לקדמותו (כשימאס לי או כשימאס להורי, אחד מהשניים). יותר מכל, ניתן לי החופש לבחור מה אני רוצה להיות, מה אני רוצה לעשות, וגם איך להגיע למקומות האלה.

כתבתי לעצמי את סיפור החיים

כתבתי לעצמי את סיפור החיים, והוא נבנה אבן על אבן, נדבך על נדבך ולעיתים גם טעות על טעות. מכל שלב בדרך למדתי משהו חדש. לפעמים גיליתי שאני בדרך הנכונה, ולפעמים גיליתי שטעיתי טעות חמורה. יחד עם זאת, מכל טעות למדתי. על כך הורי הקפידו ולא נתנו לי חופש – כל טעות דרשה מחשבה וניתוח של מקור הטעות, קודם כל על מנת להבין את השלכותיה ולאחר מכן על מנת שלא אחזור עליה לעולם. ההתמודדות עם ההשלכות ועם המעשים יצרו אצלי מנגנון "ראיית העתיד" – כל בחירה, כל פנייה בצומת, כל מעשה נעשו לאחר ניתוח של המצב. ניתחתי את ההווה, את ההשלכות העתידיות שלו, ואפילו במקרים קשים יותר עשיתי "מקרים ותגובות" על מנת שלא אפול בפח של עצמי.

ההורים שלי היו שם בכל מצב, בטוב וגם ברע. ליוו אותי, העניקו לי כלים וסיפקו לי תובנות נוספות. בחלק מהפעמים בחרתי להקשיב להם, ובחלק מהפעמים בחרתי שלא להקשיב להם. בכל מקרה, פיתחתי עצמאות. ויחד עם כל החופש והעצמאות, היו דברים שהורי לא התפשרו עליהם. שאהיה קודם כל בן אדם למשל. שאתן כבוד ושאתייחס לכל אדם באשר הוא קודם כל כאדם, גם אם דאג לעצבן אותי כהוגן. הם דאגו להטמיע בי ערכים של כבוד האדם, אהבת ארץ ישראל, שמירה על מוטיבציה ותמיד לשאוף ליותר. זו כמובן רק רשימה חלקית, אבל היא די מסכמת את העניין – עשה כל שתרצה, כל עוד אתה עושה זאת במסגרת ערכים נכונים.

אני מקווה שאהיה מספיק חכם לשחרר

בשלב הזה, הערכים היחידים שאני יכול להטמיע בבן שלי הם ערכים כמו – אל תבכה, אל תדאג תיכף מגיע האוכל, ו"אני אוהב אותך גם כשאתה פולט עלי והורס לי את החולצה השלישית היום". העתיד הוא החלק שמפחיד אותי יותר מכל. אם הזכרנו את מנגנון "ראיית העתיד" שלי – אני יודע שאני אהיה נוכח בחיי הילד שלי, אני יודע שאנחנו (אני ואישתי) נטמיע בו ערכים נהדרים, אני יודע שאעשה כל שביכולתי שיהיה לו טוב. ועדיין – החיים לימדו אותי שלא הכל מסתדר כמו שאני רוצה.

ואולי בעצם אני לא רואה כלום?

אני רואה כיצד הילד שלי יגדל להיות מוצלח. אני רואה את הילד שלי גדל להיות אדם נהדר, שדואג לו רק לעצמו אלא גם לזולת. אני רואה את הילד שלי גדל להיות איש משפחה, שמחויב למשפחה שלו כמו שהוא מחויב לעצמו. אני רואה את הילד שלי גדל להיות המודל שאני יכול רק לשאוף אליו. כדי שזה יקרה, צריכים לקרות אלפי דברים שתוצאתם תהיה בדיוק כפי שאני רואה אותם. כדי שזה יקרה, אני בעיקר צריך לדעת לשחרר ולתת לו להיות עצמו.

העתיד מפחיד אותי. מאד.

אני מפחד מהעתיד של הבן שלי בעיקר מהסיבה הזו – כדי שהוא יצא עצמו, אני צריך לשחרר. אני צריך לתת לו לעשות דברים בעצמו, ללמוד בעצמו, לטעות בעצמו. אבל, ואולי חשוב מכך – אני צריך לתת לו הרגשה שלא משנה מה יעשה ולאן ילך ומה יחליט – אנחנו, ההורים שלו, נהיה שם לצידו. הדבר היחיד שבאמת חשוב לי בכל הדרך הזו, שתיגמר אי שם בעתיד הרחוק, היא שהוא ישמור על הערכים שהקניתי לו.

אני לא מפחד שהבן שלי יצא טיפש (בעיקר כי אני לא שולט על זה) אבל אני כן מפחד שהילד שלי יצא בור (שלא למד דבר מעולם). אני לא מפחד שהבן שלי יבחר תחום עיסוק פשוט ובסיסי שלא דורש מחשבה (ולא ילך לעשות תואר), אני כן מפחד שהבן שלי יצא בטלן (ולא איש עבודה). אני לא מפחד שהבן שלי יצא הומוסקסואל (כי להלחם בו על החלטה כזו תזיק לכולם יותר), אני כן מפחד שהבן יצא הומופוב (כי זה יצביע על כך שהוא שונא עוד כמה מגזרים).

אני מפחד שהבן שלי יצא הרבה דברים

אבל קודם כל אני מפחד שהבן שלי יצא מניאק חסר כבוד. אני מפחד שהבן שלי יזרוק את כל הערכים שלי לפח, ויהפוך לאנשים שאני שונא, שלא לאמר מתעב. אני מפחד שהוא יתנהג בחוסר כבוד לאנשים, למשפחה ולסביבה שלו. אני מפחד שהוא יבחר להתנהג ולעשות כל שביכולתו למען הרווח האישי שלו, גם אם זה יגרום נזק לאחרים. אני מפחד שיבחר את טובתו האישית תמיד על פני טובת הכלל. איני אומר שהוא צריך להיות היפי אוהב אדם ושוחר שלום, אלא שידע להבחין בין רע לטוב, ויבחר בטוב.

אני מפחד שהבן שלי יצא מניאק חסר כבוד, בעיקר משום שזה יצביע על כך שהוא לא אימץ אף לא אחד מהערכים שניסיתי להקנות לו. זה יצביע על כך שהוא בחר לא לכבד כל אדם באשר הוא, אלא לפעול מתוך כבוד לעצמו בלבד. זה יצביע על כך שהוא בחר לפעול בדרך לא עצמאית, אלא בדרך הדורכת על אחרים. זה יצביע על כך שהוא בחר לברוח מאחריות, במקום לקבלה בכל מצב – לטוב ולרע. ויותר מכל, זה יצביע על כך שאני כשלתי בהקניית הערכים שאני מאמין בהם.

כרגע, כל מה שאני יכול לעשות היא להוות דוגמא, ולאפשר לו ללמוד ממני ומאמא שלו. לתת לו לעשות את הבחירות שלו, לתת לו ללמוד מהתוצאות ומהטעויות, ולא משנה מה – תמיד להיות שם בשבילו. בדיוק כמו שההורים שלי עשו בשבילי.

==============================================================

והערה קטנה לסיום – במנגנון "ראיית העתיד" שלי, יש בעיה אחת – המציאות. המציאות לא תמיד עושה מה שתכננו שתעשה, ולעיתים היא אפילו עושה בדיוק ההיפך ממה שתיכננו. למשל, אותי חינכו לכבוד, לניהול שיחות (גם ובעיקר על מחלוקות) בקול רגוע ולהשתמש בטיעוני ההגיון. המציאות היא שאני גר בישראל – מדינה שבה מי שצועק קודם הוא הצודק, ולא מי שבאמת צודק. המציאות היא שאם לא תעמוד על שלך, תהיה זה שדורכים עליו או מתעלמים ממנו, והכי גרוע – תהיה זה שיצא פראייר. המציאות היא שאנשים בוחרים את כבודם האישי והשמירה עליו, גם במחיר כבד (כמו למשל לדקור את זה שעלב בהם).

אני מקווה שהבן שלי יצא מספיק חכם לא להכנס למצבים האלה, ומספיק פיקח גם לצאת מהם אם נקלע למצבים האלה. אני יודע שאני מנסה להיות חכם ופיקח, אבל אני גם מרוקאי עם פיוז קצר. זה מצב גנטי (חלקית, הוא מלווה גם בהתאמה שלי לסביבה הישראלית), ואני מקווה שהבן שלי ידע לא לאמץ את החלק הזה ממני, כחלק מהלמידה וההתפתחות שלו.

_______________________________________________________________________

לדיון המלא של בדיקת אבהוּת – פרלמנט האבות של ערוץ המשפחה של Xnet, הקליקו כאן

רשימת הפוסטים המלאה:

רק לא ילד ערס: עומר להט – אל תסתבך עם פושטקים
רק לא אוהדת בית"ר: אליסף יעקב – על פחדים ומה עושים כדי להתגבר עליהם
שלא יהיה כמו כולם: גבריאל ויינמן – על העיוורון
גרוש, נכה, עני או הומוסקסואל: גיא רווה – האם באמת יש דבר שאני מפחד שאיתי יהיה כשיהיה גדול?
מאנייק חסר כבוד: ברק שטרית – ערכים טובים או מאניק חסר כבוד