חוזרים לגן, נפטרים מאוגוסט

עד לפני, אוגוסט היה החודש הזה שלוקח לי להגיע לעבודה חצי מהזמן שלוקח בדרך כלל. החודש שבו חצי מדינה מושבתת בגלל מערכת החינוך המושבתת. כן אפילו גנים פרטיים אימצו לעצמם את נוהג ה"תן לי חופש, שלם על עבודה" של עובדי המדינה במערכת החינוך. עכשיו, אוגוסט זה החודש הזה שבו נדרש מאיתנו ניהול זמן מחושב ומתמטי כדי להבין איך דואגים לסידור לילד ל-3 שבועות שלמים.

האמת, אבל לא סבלנו מאוגוסט כמו שהייתי מצפה לסבול. למזלנו, יש לנו שתי אמהות (סבתות של עידן) ששמחו לעזור לנו ולסייע במלאכת הבייביסיטר. עידן עוד נמצא בגיל שבו להעסיק אותו זה די קל – תנו לו שניים שלושה צעצועים, מרחב לזחול בו, ואיזה שניים שלושה ארונות שאסור לו לגעת בהם – והוא מסודר. זה אומר שמלאכת ה"בוא נמצא עיסוקים לילדים שלא ישגעו אותנו בבית" שמעסיקה הורים לילדים גדולים לא הייתה מנת חלקנו. הפעם.

אני כבר יודע ששנה הבאה יהיה מאד מאתגר. לתמרן בין עבודה לבין ילד שצריך להעסיק זה טירוף. זו גם אחת הסיבות שבחיים לא הייתי הופך לגנן/ת של ילדים – לעבוד בלהעסיק ילדים זה מבחינתי הדבר הכי קשה שאדם יכול לבחור לעשות. בגלל שאני מבין את זה, אני מאד מעריך את מה שהגננת של עידן עושה. לדאוג ל-15 ילדים זו מלאכה לא פשוטה. גם אם יש סייעות, גם אם רובם מעסיקים את עצמם חלקית, גם אם הם כבר יודעים מה הם רוצים – זו מלאכה לא פשוטה. אחד החששות המרכזיים שהיו לי כשעידן נכנס לגן היה שהוא ייזנח באיזו פינה. הוא היה בן חצי שנה, לא זחל עדיין, ומאד קל להשאיר אותו בלול או טרמפולינה וללכת לדאוג לאחרים. למזלי, החשש הזה התאדה.

לא אנאם לכם איך בחרנו לעידן גן – כי לא באמת בחרנו. חיפשנו גן באמצע שנה, ולא בכל הגנים היה מקום. התמזל מזלנו, ובאחד מתוך 3 גנים שהומלצו לנו היה מקום. גם השנה עידן חוזר לגן הזה (או שאולי אומר משפחתון כדי לא לבלבל?). עידן השנה שונה מאד מאיך שהוא נכנס אליו באמצע שנה שעברה – הוא כבר נייד (זוחל כמו קומנדו של חמאס), הוא סקרן (בייחוד אם אומרים לו לא לגעת), והוא אוהב לעשות בלגן ורעש (כמו אבא שלו). מצד אחד – שהגננת תתמודד, זה התפקיד שלה. מצד שני – מה יקרה אם הוא ימאס עליה?

לא חסר סיבות שבגללן הורים חוששים ממערכת החינוך – פרטית או ממלכתית או כל יצור כלאיים שביניהם. הרי הילד שלנו הוא מרכז עולמנו, אז איך נשאיר אותו במקום שבו הוא מיוחד בדיוק כמו כולם? זו הרגשה קשה, שאני בטוח שכל הורה מזדהה איתה. זה לא היה פשוט, ואני בטוח שאם ניאלץ להחליף לו מסגרת (מעבר לגן עירייה, מעבר לבית ספר) יהיה לנו קשה כמעט כמו שיהיה קשה לו. לפחות השנה הוא חוזר למסגרת שגם אנחנו וגם הוא מכירים כבר.

אז בראשון לספטמבר הזה, בדיוק כמו בעבר, אני מודאג רק מזה שהפקקים חוזרים. ששוב יהיו עומסי תנועה כי ההורים חוזרים לעבוד. בראשון לספטמבר 2015, הסיפור כבר יהיה שונה לגמרי.

וכמה מילים על פיקציית אוגוסט בגנים פרטיים:

גנים פרטים הם עסק כמו כל עסק. הם לא מנוהלים או מתוחזקים על ידי עובדי מדינה עם משכורת נמוכה. הם מנוהלים על ידי גננים וגננות עם ראש קצת עסקי, שהבינו יש איפה להרוויח בחלל הזה שנשאר בין החופשת לידה ועד חינוך חובה מגיל 3. משום מה, בניגוד לעסק שעונה על צרכי הלקוחות, הגנים הפרטיים אימצו את חוקי גני הילדים של המדינה. אוגוסט הוא חופש שעליו משלמים מחיר מלא. זו בדיחה גרועה, ואין איך לשנות אותה, כי אף אחד לא נלחם בגזירה הזו. בעצם, יש מישהו שכן.

כשחיפשנו גן הגיעו לאוזנינו שמועות על "גני ילדים לאנשים עובדים". גנים שנשמעים אוטופיה להורים עובדים – נפתחים ב6:30-7:00, נסגרים ב18:00, חגים הם חופש אבל חול המועד לא, ואוגוסט הוא חודש מלא ולא חודש "בכאילו". גם אם תשנאו את הרעיון שהילד יהיה 10-12 שעות בגן –  במדינת ישראל, שבה החיים לא פשוטים גם ככה, זה רעיון טוב. אני לא יכלתי לשלוח את עידן לגן כזה, כי אין גן כזה במקום שבו אנחנו גרים. אבל אולי אלו הסנוניות שיביאו את רוחו של שינוי בגנים הפרטיים.

בשום תחום אחר לא מסכימים לשלם על משהו שלא מקבלים, אז למה בגני ילדים כן? ואולי שמישהו כבר יעשה משהו עם השטות הזו? אתם מתארים לעצמכם לשלם על מנוי להוט או יס, אבל לא לראות טלוויזיה חודש בשנה?! אם מישהו יכול להסביר לי את העניין, אשמח לשמוע בתגובות.