את הבלוג הזה פתחתי חודש אחרי שעידן נולד. הורה טרי, אבוד בנבכי ההורות והטיפול בילדים, פותח בלוג על אבהות ועל הורות שוויונית. אין ספק, הסביבה לא קיבלה את זה באהבה. חלק קראו לי מתנשא, חלק אמרו "מי אתה בכלל שתפתח בלוג על הורות?", וחלק דווקא תמכו והחמיאו. מה שבטוח, פתיחת הבלוג הבהירה לי דבר אחד – בעולם ההורות אתה אחד משניים – המתנשא או זה שמתנשאים עליו.
הורים עילאיים מתנשאים
לכל הורה יש את הטיפים והטריקים שהוא למד מתוך החוויה שלו והניסיון שלו. חלק מההורים (כמו פרלמנט האבות ועשרות בלוגי אימהות) מחליטים לחלוק את החוויה עם העולם, וחלק דווקא מעדיפים לשמור את הטיפים לעצמם. כל הורה למד לעשות דברים קצת אחרת, אם בגלל שלמד מהסביבה הקרובה ("זה טריק שעובר במשפחה שלנו כבר שנים!") ואם בגלל שהחליט לעשות ההיפך ממה שאמרו לו ("חיסונים? מה פתאום?! זה בכלל מזיק לילד!").
הדרך העצמאית היא זו שגורמת לכל הורה להתנשא על אחרים. אין הורה שלא התנשא על אחרים בשלב זה או אחר. נכון, זה מעצבן ולא נעים, אבל בינינו – איזה כיף זה להתגאות שהילד שלך ישן לילה שלם כשההורה שלידך עם עיניים אדומות מחוסר שינה? ויותר מזה, כיף "לפנק" קצת ולתת איזה טיפ או טריק שאולי הוא עוד לא ניסה.
לרוב, הכוונה היא באמת טובה – לעזור להורה בעת צרה. לתת לו עצה, להיות כתף תומכת, ועל הדרך לשפר קצת את ההרגשה. גם להורה הנמצא בצרה, אבל בעיקר לעצמך. ולמה בעצם הטיפים שלנו יותר טובים מעצה שאחרים יכולים לתת? או מהדרך שאחרים בחרו בה?
אפקט איקאה!
מי יודע מה הדבר שגורם לנו (ולעוד מיליונים בעולם) לאהוב את הרהיטים של איקאה? חוקרי הכלכלה ההתנהגותית עלו על זה כבר מזמן, והתובנה המרכזית היא – העבודה העצמאית ותחושת ההצלחה כשמסיימים להרכיב את הרהיט היא שגורמת לנו לחיבור חזק יותר לרהיט. לא רק זה, אחרי שטעמנו טעמה של הצלחה (אל מול חוברת ההרכבה של איקאה) אנחנו נרצה שוב לעמוד באתגר.
הורות היא אתגר מתמשך המורכב מאלפי אתגרים קטנים. כל אתגר כזה שאנחנו מצליחים להתמודד איתו (או פשוט לשרוד אותו, כמו שלושה חודשי גזים של תינוק) הופך להצלחה הקטנה שלנו. דרך ההתמודדות וההצלחה באתגר הינם שלנו – ההורים – ולכן נרצה לחלוק אותם עם העולם. את הדרך העצמאית שלנו כהורים אנחנו יצרנו – עשינו משהו משלנו, שינינו משהו בדרך, התמודדנו עם ילד משלנו. הדרך העצמאית הזו היא רהיט האיקאה שלנו – היא רק שלנו, כי אנחנו הרכבנו אותה. ואנחנו גאים בה כי היא מייצגת את ההצלחה שלנו.
אז אני הורה מתנשא – תהרגו אותי וזהו!
בהתחלה עוד הכחשתי. כשאמרו לי שלפתוח בלוג על הורות עם ילד בגיל חודש זו התנשאות וחוצפה, אמרתי להם שאני חושב דווקא שחוסר הניסיון עושה את הקסם – אני אלמד תוך כדי תנועה ואחלוק עם העולם. אתם קולטים? התנשאתי פעמיים – פעם אחת כי השתמשתי בחוסר הניסיון כיתרון על פני אחרים, ופעם שנייה כי ברוב חוצפתי החלטתי להגיד לעולם מה אני עושה בזמן שאני עושה אותו!
ואז זה נקלט לי – אני מתנשא. אם אני ארצה ואם לא. כל ההורים מתנשאים. אם הם ירצו ואם לא. לכל אחד מאיתנו יש את הרגע שבו הוא מרגיש צורך להעיר להורה אחר או להאיר את עיניו. גם אם זה החבר הכי טוב שלכם, והמטרה היא רק לתמוך בו, זו עדיין התנשאות. נכון שהמטרה טובה וזה ייעשה בעדינות גדולה – אבל זו עדיין התנשאות. וגם עלי התנשאו.
התנשאות היא חרב דו צדדית
הנה כמה מההתנשאויות שהתנשאו עלי. לרוב מתוך כוונה טובה , אבל עדיין – התנשאות. בכל מעשה טוב יש התנשאות (מכוונת או לא זה כבר סיפור אחר):
– אנחנו עשינו טעות כשעשינו "דבר_מוזר_כלשהו_שלא _חשבת_לעשות" – מי אמר שהטעות שלכם היא טעות גם אצלו? ואולי זו בכלל טעות שכדאי לעשות – כי מטעויות לומדים!
– "יש מוצר מצוין של חברה X שהוא הרבה יותר טוב" – באמת? נהייתם יחצ"נים של חברות, או שאתם סתם רוצים להרגיש שהבחירה שלכם יותר טובה? מי אמר שבקבוקי X יותר טובים מבקבוקי Y?
– "אתה יודע שיש דרך יותר טובה לעשות את זה?" – אתה רוצה לחלוק איתי את חכמתך, הו מאסטר של תינוקות? אז תעשה את זה בעדינות. אל תרמוז שהדרך שלי לא טובה.
– "אל תעשו [משהו_שגם_ככה_לא_התכוונת_לעשות], אתם תצטערו על זה אח"כ" – אתה גם אומר לי מה לא בסדר, וגם קובע איך אני ארגיש אחרי זה?!
אני מכיר אותך בכלל?
בסופו של דבר, יש שני סוגים של מתנשאים – אלה שאתה מכיר ואלה שאתה לא. אלה שניגשים אליך ברחוב, בסופרמרקט, בגינת המשחקים. ולכל אחד מהם מגיע יחס אחר.
אם אתם מכירים: אל תתחבאו – תגידו בגלוי – "גם אני מתנשא". ואתם יודעים מה? זה הכי בסדר בעולם. עשיתם דברים בדרך שלכם, ואתם גאים בהם. הצלחתם להרכיב את ההורות שלכם בעצמכם. תמשיכו לחלוק טיפים ועצות עם חברים, ואני מקווה שהם גם יחלקו איתכם. רק תזכרו – בעדינות!
אם אתם לא מכירים: אל תתנו עצות לאנשים שאתם לא מכירים. אתם לא יודעים איפה הם היו קודם! ואם אתם מהצד המקבל – זה שניגשו אליו ונתנו לו "עצה ידידותית" או הערה עוקצנית – פשוט תתעלמו. תמשיכו ללכת. תנו להערה לעמוד באוויר ולהתפוגג כמו עשן. המתנשא אולי עשה את זה בדרך שלו, אבל מי מכיר אותו בכלל?!
אהבתם את הכתיבה? נהניתם מהקריאה? אשמח אם תגידו לי בתגובות, תשתפו את הפוסט בפייסבוק, ובמיוחד אם תירשמו למעקב אחרי הבלוג – בצד שמאל למעלה.
פוסט זה נכתב כחלק מפרויקט פרלמנט האבות של XNET. קראו מה חושב כל הפרלמנט בפוסט הזה: תפסיקו להגיד לי איך לטפל בילד שלי!
ולאבות נוספים שכתבו בנושא:
המתייעץ – דוד שמעון: אוהב עצות
המהורהר – טל חן: נד נד
המקשיב – אילן שיינפלד: 7 פרגמנטים על הורות. ועוד אחד
הבוחן – גבריאל ויינמן: לי יש טיפה יותר ניסיון מלכם. טיפונת
המתנשא – אליסף יעקב: על הורים יותר טובים ועובדים סוציאלים
הבטוח – עומר להט: anything you can do I can do better
הקומיקאי – ינון רטיג: הערת שוליים
מיקי רוזנטל שלחם בגבורה באחים עופר בסרטו "שיטת השקשוקה", עומד לצידם של התעשיינים (ולא בפעם הראשונה). יו"ר הוועדה מר חיים כץ מתגלה כאיש מלא הומור, מהסוג המעליב ושמטרתו לפגוע. היו"ר כץ משתמש בציניות וארסיות כדי לנהל את דיוני הוועדה לכיוון שהוא רוצה. האם את ההתנהלות הנ"ל למד במסגרת תפקידו כיו"ר ארגון העובדים של תעשיה אווירית? נותר לי רק להניח כי ההתנהלות הכוחנית של וועדי העובדים במדינת ישראל קיימת גם בתעשייה האווירית. מצער לדעת שהתנהלות זו זולגת מן וועדי העובדים לתוך וועדות בכנסת.
