How have I come to schedule sex? Or in simpler words, sex after birth

What do you mean you want time alone

At first there was sex. And it was awesome. Then we got pregnant, and there was still sex, and it too was awesome. And then Idan was born. There is still sex, but everything changed. So how have I come to schedule sex? And how does sex after birth even happen?

My wife and I started our relationship like many couples these days – we met in an online dating site, dated for a while, moved in together, got married, she got pregnant (not we. She was pregnant, with OUR child), and them he was born. When we got married, everyone told us “things are different from now on”. But, nothing changed. When she got pregnant, everyone told us “everything changes from now on”, but nothing changed (except she couldn’t sleep well). When Idan was born, everyone told us “everything changes now”. And this time, finally, they were right.

אישתי במלא הדרה והריונה

Let’s be clear – this post is about sex after the child is born (or more precisely, the lack of sex), and the difficulties since the birth. Two things have to be made clear – 1. I love my wife a lot, and she loves me. 2. I will avoid sexual images and terms as best as I can, though it may be hard to do.

The pregnancy was awesome

After a long time of having to do sex (apparently getting pregnant isn’t that easy..), we finally did it. In the beginning, the sex was weird. How do you have sex during pregnancy? We were both unsure (not to mention the weird thoughts running through your mind – what happens if I hit the baby, does it hurt, and how to deal with her changing body?). Then, somewhere in the second trimester, she realized she looks great pregnant, the hormones somewhat balanced, and there was more sex. Still weird, still weird thoughts, and yet – a great sex filled with love. And it stayed that way to the end of the pregnancy. However, we can’t deny sex lost its place in our priorities. It lost to buying things for the new baby to come, sleeping, and since my schedule filled up with work – trying to keep up while maintaining a relationship.

In my perspective, she looked amazing. Not only did she glow from happiness and joy, she radiated femininity in a level that was never there before. And me, like a fly to a light, only got more and more attracted. Not only that, hormones were in my favor in that period. She was more attracted to me as well 

And then came the birth

24 hours of labor. 10 hours in the delivery room. 6 epidural shots. One baby. One amazing baby, sweet like no other, which we fell in love with head over heels. That baby came out without leaving a lot of damage, and still – I understood there won’t be sex any time soon. So I gave my wife the time to heal. Like two days. (Just kidding!).

Luckily, I did not suffer from the “Madonna-whore complex”. Shani is the mother of our child, and also my wife. And I still find her very attractive, just as much as she was before the pregnancy and maybe even more. She is also the amazing saint taking care of our baby in a dedication that sometimes leaves me in awe. On the one hand, during the day she was the amazing mother. Then again, at night, after Idan went to sleep, I wanted to feel Shani again. But I had to wait.

I knew the wisest thing to do is to avoid stressing her. She had to get used to the new situation. I had to get used to the new situation. And Idan, our son, definitely had to get used to the new situation. So I waited for her to come to me and tell me she is ready. and I waited. And then I waited a little more. She had to deal with breastfeeding every two hours, and I dealt with getting back to routine and my three jobs. Remember how they told everything changes? This is when we realized they were right, just not in the way they thought of how things change.

If you thought it was only fatigue that got the best of us, there were a few more issues to deal with. First of all, for every pound Shani gained during pregnancy, I gained half. For every pound she lost since birth, I lost none. So I am chubby, I don’t work out, and working my ass off. And Shani? A woman after pregnancy with a few extra pounds and a needing baby. Yep, this situation didn’t help neither of us to feel sexy, and surely not to want sex. I mean we do want, but then comes the next issue:

What do you mean you want time alone

So when do I schedule sex? Next week, around eight-ish works for you?

Yes, coordinating sex when there is a baby around is a serious headache. Until you have found the time, you start making out. And just as the shirt drops, you’ll hear a small whining. You’ll ignore it, hoping it will go away. The pants come off, but the whining turned in to a full on crying, and at that stage – you can’t ignore it anymore. So one of you gets dressed, and calms the kid down. If you managed to calm him down, he’ll go back to sleep for a while. And then, just as Murphy would predict, somewhere in the act, he will cry again. And you’ll try to ignore it. and you’ll find out you can’t.

You’ll start feeling stressed every now and then. Maybe something is wrong with our relationship? Maybe we are not attracted to each other as we used to? Maybe I lost some of the charm? Or maybe it’s her not feeling as attractive as she used to? Telling her she is perfect won’t help, and neither will telling her I love her just the way she is. The stress is evident, and it’s not easy.

No more stress!

So we gave up on the stress. We have sex when we can, want and capable. We probably do it on the expense of sleep hours that we’ll miss. But if you ask me, it’s worth it. It’s challenging, but in a good way. if previously a bit of kissing and touching would lead to the right place, today it’s a lot more complicated. It requires planning, it requires will. It requires patience and tolerance. But that all part of the deal, because everything changed.

P.S. everything here passed my wife’s approval

Despite her interest to avoid sharing this information with the world. If you meet her, don’t talk to her about this post. I won’t have sex. Not after birth and not ever. We won’t have another child, and you won’t have anything new to read.

The Hebrew version can be found here

נשלח ב Posts in English עם התגית: ,

איך יצא שאני קובע סקס ביומן? או במילים פשוטות – סקס אחרי לידה

מה זאת אומרת אתה ואמא רוצים זמן לבד

בהתחלה היה סקס. וזה היה מעולה. ואז התחיל ההריון, ועדיין היה סקס, וגם זה היה מעולה. ואז נולד עידן. ועדיין יש סקס, אבל הכל אחרת. אז איך יצא שאני קובע סקס ביומן? ואיך בכלל מתנהל סקס אחרי לידה?

אני ואישתי התחלנו את מערכת היחסים שלנו כמו רוב הזוגות בימינו – הכרנו באתר היכרויות, יצאנו תקופה, עברנו לגור ביחד, התחתנו, היא נכנסה להריון (לא, לא אנחנו היינו בהריון. היא הייתה בהריון. עם הילד של שנינו), ונולד לנו ילד. כשהתחתנו, כולם אמרו לנו "מעכשיו הכל יהיה שונה". אבל הכל היה אותו דבר. כשהיא נכנסה להריון, כולם אמרו לנו "מעכשיו הכל יהיה שונה", אבל הכל היה עדיין אותו דבר (רק שהיא לא הצליחה לישון). כשעידן נולד כולם אמרו לנו "מעכשיו הכל יהיה שונה". והפעם, לשם שינוי, הם צדקו.

שיהיה ברור, הפוסט הזה מדבר על הסקס אחרי הלידה (או יותר נכון, החוסר בו), ועל הקשיים שמלווים אותנו מאז הלידה. שני דברים אבהיר מראש – 1. אישתי אוהבת אותי מאד, ואני מאד אוהב אותה. 2. אני אמנע ככל האפשר מדימויים מיניים, למרות שזה עלול להיות קשה.

ההריון היה מדהים!

אחרי תקופה יחסית ארוכה של סקס מאולץ (מסתבר שלהכנס להריון זה לא כזה פשוט…) הגיע ההריון. בתחילתו, היה סקס מוזר. סקס ששנינו עוד לא בטוחים איך עושים סקס בהריון (מחשבות מוזרות שעוברות בראש בזמן סקס – מה יהיה אם אני אפגע בעובר, ואיפה כואב, ומה קורה עם הגוף שלה). אחר כך, איפשהו באמצע ההריון, היא הבינה שהיא נראית נהדר בהריון, וגם ההורמונים התאזנו, והיה יותר סקס. עדיין מוזר, עדייןאישתי במלא הדרה והריונה
מחשבות מוזרות, ובכל זאת – סקס נהדר ומלא אהבה. וכך היה עד סוף ההריון. יחד עם זאת, אי אפשר להתנער מהעובדה שסקס ירד בחשיבותו בסדר העדיפויות שלנו – לפניו היו דברים כמו לקנות דברים לתינוק, לישון, ומכיוון שהיומן שלי גם התמלא בהרבה עבודה – גם לנסות לעמוד בקצב.

בעיניים שלי, היא נראתה מדהים. היא לא רק זהרה מאושר ומשמחה, היא קרנה נשיות ברמה שלא היתה שם קודם. ואני, כמו זבוב לאור, רק נמשכתי אליה יותר ויותר. ההורמונים היו לטובתי באותה תקופה. גם היא נמשכה אלי 🙂 .

ואז הגיעה הלידה

24 שעות של צירים. 10 שעות בחדר לידה. 6 מנות אפידורל. ותינוק אחד. תינוק אחד מדהים, מתוק מאין כמוהו, שהתאהבנו בו עד מעל הראש. התינוק הזה יצא ללא נזק גדול מדי, ועדיין – הבנתי שסקס לא יהיה. אז נתתי לשני את הזמן להתאושש. יומיים. (סתם, צוחק איתכם!).

למזלי לא סבלתי מתסביך הקדושה והזונה. שני היא האמא של הילד שלי, וגם אישתי. היא עדיין מושכת בעיני, כמו שהיא היתה לפני ההריון ואפילו יותר. והיא גם קדושה מדהימה שמטפלת בבן שלנו בצורה מסורה שלעיתים משאירה גם אותי עם תמיהה "איך היא עושה את זה". מצד אחד, במהלך היום, היא היתה האמא המדהימה. אבל בלילה, אחרי שעידן הלך לישון, אני רציתי כבר את שני. אבל הייתי צריך לחכות.

ידעתי שהדבר החכם הוא לא ללחוץ עליה. היא הייתה צריכה להתרגל למצב החדש, אני הייתי צריך להתרגל למצב החדש, ועידן, הבן שלנו, בטוח היה צריך להתרגל למצב החדש. אז חיכיתי שהיא תגיד שבא לה. וחיכיתי. וחיכיתי עוד קצת. היא היתה צריכה להתמודד עם הנקה כל שעתיים (שלוש אם עידן פינק אותנו), ואני התמודדתי עם חזרה לשלושת העבודות שלי. זוכרים שאמרו לנו שהכל יהיה שונה? פה הבנו שהם צדקו. רק לא בדרך שהם חשבו.

ואם חשבתם שעייפות היא הבעיה היחידה, אז יש עוד כמה. קודם כל, כמו ששני העלתה משקל בהריון, גם אני העליתי. על כל קילו שהיא העלתה אני העליתי חצי קילו. על כל קילו שהיא הורידה מאז הלידה אני לא ירדתי אפילו גרם אחד. אז אני שמנמן, שלא עושה פעילות גופנית ועובד את חייו למוות. והיא? אישה אחרי הריון עם כמה קילו עודפים וילד נרגן. כן, המצב הזה לא עזר לאף אחד מאיתנו להרגיש סקסי, ובטח שלא לרצות סקס. כלומר כן, אנחנו רוצים, אבל אז מגיעה הבעיה הבאה:

למתי לקבוע את הסקס ביומן? עוד שבוע, שעה שמונה וחצי בערב זה טוב?

כן, לתאם זמן לסקס כשיש ילד זה כאב ראש. ועד שכבר מצאתם זמן, אז תתחילו להתמזמז. וברגע שהחולצה סופסוף תרד, תשמעו איזה יבבה קטנה. אתם תתעלמו, תקוו שהיא תיעלם מעצמה. המכנס כבר ירד, אבל היבבה החמירה לתוך בכי חלוש. ובשלב הזה כבר לא תצליחו להתעלם. אז מישהו מכם מתלבש חזרה והולך להרגיע את הילד. אם הצלחתם, הוא יחזור לישון קצת. ואז, איפשהו בתוך האקט, הוא שוב יתחיל. ותנסו להתעלם. ותגלו שאי אפשר.
מה זאת אומרת אתה ואמא רוצים זמן לבד
ופה ושם תתחילו להרגיש לחץ. אולי משהו לא בסדר במערכת יחסים? אולי אישתי כבר לא נמשכת אלי כמו פעם? אולי אני איבדתי חלק מהקסם? אולי מה שבכלל מפריע לה זה שהיא לא מרגישה מושכת כמו פעם? לא יעזור הרי שאגיד לה שהיא מושלמת, שאני אוהב אותה כמו שהיא, ושהקילוגרמים העודפים ממש בסדר מבחינתי. והלחץ הזה מורגש. וזה קשה.

נמאס מסיר הלחץ!

אז ויתרנו על הלחץ. אנחנו עושים סקס מתי שאנחנו יכולים, רוצים, ומסוגלים. אנחנו כנראה עושים את זה על חשבון שעות שינה שעוד נתגעגע אליהם. אבל אם אתם שואלים אותי, זה שווה את זה. זה מאתגר, אבל בצורה טובה. אם פעם קצת ליטופים ונשיקות היו מובילות למקום הרצוי, היום זה כבר הרבה יותר מסובך. זה דורש תכנון, זה דורש רצון, זה דורש סבלנות, והרבה סובלנות לצד השני. אבל זה חלק מהעניין – הכל השתנה.

נ.ב. כל הכתוב פה עבר את אישור אישתי

למרות חוסר הרצון שלה לחלוק את המידע עם העולם. אם אי פעם תפגשו אותה, אל תזכירו את הפוסט הזה. לי לא יהיה סקס. לא סקס אחרי לידה ולא אף פעם. , לנו לא יהיה עוד ילד, ולכם לא יהיה יותר מה לקרוא 🙂

ולסיום, אנקדוטה מוזיקלית קטנה

השיר closing time נכתב על לידת בנו הבכור של הסולן, ולא על סגירת בר. זה נשמע כאילו מסלקים את גיבור השיר מבר, אבל בעצם זה על יציאת הילד לעולם. למרות שאפשר לחשוב על עוד כמה כיוונים לקחת את המילים "זמן סגירה".

"Closing Time"

Closing time
Open all the doors and let you out into the world
Closing time
Turn all of the lights on over every boy and every girl
Closing time
One last call for alcohol so finish your whiskey or beer
Closing time
You don't have to go home but you can't stay here

Every new beginning comes from some other beginning's end

לפוסט המלא של הפרלמנט מוזמנים להכנס לכאן: סקס אחרי לידה? נו, מה הבעיה?

ולפוסטים בנושא של כותבים אחרים מהפרלמנט, מסודרים לפי זווית הכתיבה:

המצחיקה: עומר להט – 16 עובדות על סקס לאחר לידה .

התובנתית: יובל אדם – סקס אחרי לידה ושאר אגדות .

המנתחת: גבריאל ויינמן – "וידע את אשתו ותהר ותלד ו… זהו. לא ידע עוד"

המפתיעה: אילן שיינפלד – כמה שורות על נהנתנות והסתגלות 

ואם אהבתם את מה שיש לפרלמנט להגיד, אתם מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו, ולקבל את הפוסטים שלנו ישירות למייל.
להרשמה לניוזלטר לחצו כאן

The English version of this post can be found here: how have i come to schedule sex? or in simpler words, sex after birth.

נשלח ב בדיקת אבהות - פרלמנט האבות של Xnet עם התגית: , , , ,

חג חמישי שמח מתחפש לכבוד פורים

חג חמישי שמח! והשבוע חג חמישי שמח מתחפש לכבוד פורים

והיום בתכנית – השתלטות על נשק סורי, הנשק הספרדי של מכבי חיפה, הנשק הקבוע והמעצבן של כל עובד מאוגד במדינת ישראל, המכס שולף נשק חדש נגד הברחות סמארטפונים, והנשק של ההורים – שקרים!

===============
אקטואליה:

* המטוס המלזי שנעלם/התפוצץ/לא סגורים על תיארויית הקנוניה העדכנית – אם זה מריח כמו טריילר ל"אבודים", ונשמע כמו טריילר ל"אבודים" ונראה כמו טריילר ל"אבודים" – זה כנראה פאדיחה של סינים שלא מוצאים מטוס.

* חוקי המשילות והתנגדות האופוזיציה – אם פעם רק חשבתי שהכנסת זה מקום של אנשים גדולים עם התנהגות של ילדים קטנים, עכשיו אנחנו בטוח! מה שברור לי מכל הבדיחה הזאת, שאת המפלגות הנמצאות באופוזיציה חג חמישי לא יבחר לעולם. באתם להשפיע, לא "לעשות חרם". תיכף תצעקו "לקחו לי! שתו לי! אכלו לי!".

* נוחי דנקנר – הרגע הזה שאתה כל כך עשיר שאתה מלווה לאדם 8 מיליון שקל, ושוכח מתי נתת לו או מתי הוא אמור להחזיר את הכסף.

* בית שמש מתחרדת – כפי שנאמר בפייסבוק השבוע – בבית שמש יש כיום הרבה תושבים חרדים וגם הרבה תושבים חרדים.

* ההפגזה על הדרום – הפלסטינים קוראים לזה "שוברים שתיקה". כמו כל אישה מוכה, הם שברו שתיקה, ועכשיו הם יחטפו פעמיים.

* ההשתלטות על KLOS C – מסתבר שההישג הכי גדול, מתחלק בין כל כך הרבה גורמים שמרגישים שזה הישג קטן. מי לקח קרדיט על המבצע? השייטת (שבאמת עשו אותו), הצבא (שאחראי על השייטת), הרמטכ"ל (שאחראי על הצבא), שר הביטחון יעלון ורה"מ נתניהו (שאחראים על הרמטכל), האמריקאים (שאחראים על הכסף של משרד הביטחון) וכמובן, איך אפשר בלי – החרדים (שהתפללו כל כך חזק שאלוהים הקשיב, ואלוהים כידוע לכולם אחראי על הכל, אפילו על ליברמן!)

* שביתת הדואר – הנשק של כל עובד מאוגד במדינת ישראל. עובדי חברות ממשלתיות, המתפקדות כנותנות שירות שירות לציבור בישראל (וכמונופולים!), מרשים לעצמם לשבות בגלל כל תכנית הבראה. שמישהו יפריט אותם כבר! אולי נשלם יותר, אבל לפחות הוועד לא יתפוס מדינה שלמה בביצים.

* המכס והסמרטפונים – המכס החליט לפני כמה חודשים שיש יותר מדי סמארטפונים שמגיעים לישראל. בדיקה העלתה שהמחירים הרשומים על האריזה שגויים, בעיקר בגלל שהמוכרים הסיניים מנסים להתחמק ממס המכירה בסין. מה עשו במכס? חכמים שכמותם! כפל או שילוש המע"מ והמיסים. העיקר שיש לנו שוק חופשי.
===============

ספורט –

* רובן ראיוס דואג לסיים קריירה של שחקן על ידי שבר כואב במיוחד – גליץ' מסוכן שנגמר בפציעה קשה לשחקן. בכוונה? לא בכוונה? זה לא משנה. דברים כאלה לא אמורים לקרות בספורט. למי שלא ראה: http://www.one.co.il/Article/230588.html

*ובהיפוך גמור – ארון האנט, שחקנה של ורדר ברמן, נפל בתוך הרחבה והשופט שרק פנדל. הכל טוב ויפה עד כאן, אבל הבחור קם, הלך לשופט וביקש לבטל את הפנדל. אומנם זה רחוק מהעין ובגרמניה, אבל זה אחד הרגעים היפים שלי השנה בספורט (תודה לאורי בכור על התזכורת). למי שלא ראה – https://www.youtube.com/watch?v=6TPjx1DMaEw

* באר שבע במרחק נקודה ממכבי תל אביב – הסינדרלה הקטנה מהדרום עושה מה שאמרו שתעשה לפני ארבע שנים. חג חמישי תמיד בעד האנדרדוג, אז יאללה באר שבע!

* בקרוב – אסור לעשן באיצטדיוני כדורגל – בבתי החולים נמסר כי יתגברו משמרות בשעות משחקים לטיפול בפקחים הרבים שצפויים להגיע. .
===============

וקטנות על אבהות –

* מצאתי שימוש לטרנד הנלוז של קריוקי! בזמן שאישתי מעבירה עם עידן חופשת לידה שלמה ומעסיקה אותו יום יום, אני קיבלתי להעסיק אותו שעתיים ונאבדתי. גברים – תעריכו את האישה. נשים – תעזרו לגברים ללמוד. אצלי מה שעובד כרגע זה מחרוזת קריוקי עם מילים של שירי ילדות. סוף סוף יש תועלת לטרנד הנלוז הזה!.

* כל פעם אני אומר את זה, וכל פעם זה מרגיש לי אפילו יותר טוב – כשהילד שלך מחייך אצלך, גם אחרי 3.5 שעות שינה גרועה, היום מתחיל הרבה יותר טוב!

* השבוע בפרלמנט האבות של XNET בחרנו לכתוב על השקרים שאנחנו מספרים לילדים. אז התחלתי מלהתנגד: אני? משקר לילד שלי? בחיים לא! המשכתי בהדחקה: "אל תדאג מתוק שלי, העולם יפה, לא צריך לבכות", ובסוף עברתי להפנמה: "אני משקר. ואני יודע שאני משקר". אז בואו פשוט נהיה כנים, נשקר, ונוותר על רגשות האשם. רוצים לקרוא את הפוסט המלא? כנסו לפה: http://bit.ly/Lie2kids

נשלח ב חג חמישי שמח! עם התגית: , , , ,

כמה אני כבר משקר לילד בן שלושה חודשים?

כוכב נופל - תביע משאלה!

השבוע החלטנו בפרלמנט לכתוב על שקרים שאנחנו מספרים לילדים שלנו. המחשבה הראשונה שרצה לי בראש היא: "כמה אני כבר משקר לילד בן שלושה חודשים?". המחשבה השנייה שרצה לי בראש היא: "אני לא". ואז הגיע מחשבה שלישית, שחשבה על שקרים בעתיד, והיא הסתכמה במילים: "מסכן הבן שלי!". או שלא?

באמת? לשקר לבן שלך?

מי מאיתנו לא שיקר לילד שלו (או להורים, או לאחים, או לחברים, או לחברות, או לחיית מחמד)? מי יכול להגיד שהוא לא משקר? שהוא מספר רק את האמת, קשה כואבת ומטונפת ככל שתהיה? כולנו משקרים ברמה כזאת או אחרת, אז אם כבר לשקר – עדיף להיות מודע לזה. אני כבר מודע לזה שאאלץ לספר לבן שלי שקרים לבנים כאלה ואחרים. אין הורה שנותן לילדים שלו להתמודד עם האמת כולה. מי מאיתנו מסוגל להגיד לילד שהכיסא של אליהו הנביא זה בכאילו, ושאין סיכוי שיגיע?

דוגמא נוספת? כולנו מכירים את עניין ה"רק רגע". עוד שנייה אחת של שקט. עוד רגע אחד של ריכוז. עוד דקה אחת של לראות טלויזיה. וכולם יודעים שזה לא עוד דקה, ולא עוד רגע, ולא עוד שנייה – זה ימשך כל זמן בין שתי דקות ליום וחצי. ובינתיים יש ילד עצבני שרוצה תשומת לב, ומקבל מבט של "מה אתה מפריע לי עכשיו?!". אז התחלתי לשקר בזה שנתתי את השם לבלוג הזה. אני יודע שאני עוד ארצה את השקט שלי. אני עוד אקווה שהוא יחזור לישון עוד עשר דקות. אבל בינתיים אני גאה בעצמי. אני אבא רק שלושה חודשים, וזה אומר שאני מזנק מכל נהמה/צעקה/צחקוק/גרגור/אפצ'י של עידן. אין סיכוי שהוא ישמע ממני את המשפט "אבא בא, רק רגע" בזמן הקרוב. לפחות לא עד שיתחיל לדבר.

דורות של שקרים ולאף אחד לא אכפת

כמות השקרים שהורים מספרים לילדים שלהם היא אדירה. אני כבר מכין לעצמי ארסנל של שקרים לבנים, אז בואו ניזכר יחד בכמה מהלהיטים הגדולים:

  • "אם לא תאכל יבוא שוטר" – המשטרה עסוקה בלטפוח לעצמה על השכם בזמן שהפשע משתולל בחוץ. אין סיכוי שיגיע לפה שוטר עכשיו! (למרוקאים שבינינו, שלא מפחדים משוטרים, אמרו שיבוא אבוללה).
  • פיית השיניים – המצאת המאה להתגברות על הטראומה של ילד שקם בבוקר עם שן על הכרית. המקבילה החלבית לסנטה קלאוס, אליהו הנביא והמפלצת שבארון.

    "עוד פעם ללבוש בגד גוף וורוד בגלל שנפלה לילד שן??"
  • "ה_______ ( השלם את החסר: חתול \ כלב \ יונה \ סוג של חיה מרוחה על הכביש שאין סיכוי לזהות כבר) רק הלך לישון" – הדרך הכי טובה למנוע מילדים להתמודד עם מוות, ועל הדרך להראות להם שמי שהולך לישון על הכביש סופו לא טוב.
  • "אסור לגעת ב(מכשיר חשמל\מחשב\דג) כי הוא יתקלקל" – שקר מאד יעיל. איזה ילד רוצה שבגללו לא תהיה יותר טלוויזיה? או שדג המחמד שלו ימות? במקרה של אישתי, לקח24 שנים של חיים עד שהיא גילתה שדגים לא מתים אם נוגעים בהם.
  • "אם תאכל תהיה חזק" – משפט נוראי שיש לו שתי תוצאות אפשריות – הילד הופך לשמן שכולם צוחקים עליו, או לבריון של הכיתה בגלל שהוא כל כך גדול.
  • "איזה יופי אתה אוכל!" – ממש אוכל נהדר. כל כך נקי. אין פה שאריות אוכל על השולחן, הסינר, החיתול, הכיסא, הרצפה, וגם על אמא. העיקר שהפולני שבתוכנו נרגע כי הילד אוכל.

    "איזה יופי אתה אוכל! כל כך נקי ומסודר"
  • "ראית כוכב נופל? תביע משאלה!" – כן, המשפט שעד היום חקוק לכולנו, ובכל הבזק בשמיים אנחנו מבקשים משאלה. ואם יש גשם של מטאורים, זה כמו זכייה בפיס!

    כוכב נופל - תביע משאלה!

    כוכב נופל – תביע משאלה!
    photo from Freedigitalphotos.net. By Keerati, published on 20 September 2011
    Stock Image – image ID: 10058119

אז החלטתי לא להרגיש אשם

כמו כל אבא טוב, אני אספר לילד שלי סיפורים, ומעשיות, ואמציא לו עולמות ואתן לו לגלות את המציאות לאט לאט. אני אשקר לילדים שלי, אבל עם סטייל. אני לא אתן למציאות לטפוח להם על הפנים, אני אייפה אותה, ואצבע אותה בגוונים של וורוד, עד שיגיעו לשלב שבו הם יכולים להתמודד עם המציאות. והיופי בעניין? אני מוכן לזה!

אין טעם להרגיש אשמים כי שיקרתם. יש הרבה סיבות להצדיק את השקרים – כי כולם עושים את זה, כי זה יותר טוב לילד, כי זה מקל על ההורים, כי זה ככה. וכל עוד השקרים האלה לא הופכים להיות שקרים שחורים ומכוערים ("תענה לטלפון ותגיד שאני לא פה"), אלא נשארים בגדר שקרים לבנים, סיפורים, מעשיות, ושאר ירקות – זה בסדר. ילדים מחקים את המבוגרים, ואם הם יחקו את חוש הדמיון וההמצאה שלכם – הם רק ירוויחו מכך. עולם הדמיון והפנטזיה הוא מקום נהדר, בייחוד כשאתה ילד. ואם תחשבו על זה, העולם הזה הוא סוג של שקר.

ועכשיו, אחרי שסיימתי לשקר לעצמי, תסלחו לי, אבל עידן התחיל לבכות. אני בא עידן, רק רגע!

לפוסט המרכזי של בדיקת אבהות לחצו כאן

והנה כל השקרים שלנו:

נשלח ב בדיקת אבהות - פרלמנט האבות של Xnet עם התגית: , , , , ,

כמה קטנות על אבהות 7 – רגעים של הורות

כמה קטנות על אבהות – והפעם – ספיישל רגעים של הורות

* רגע מביך – הרגע שבו אתה מבין שאיבדת את הקול הנורמלי ונשאר לך רק קול של דיבור לילד (ספק ילדותי ספק דבילי). גם כשאתה מדבר עם מבוגרים!

* רגע שמח – שאתה קם בבוקר, והילד מחייך אליך ושמח לקראתך. בעיקר כי הוא יודע שהנה מגיע האוכל והחלפת חיתול, ולאו דווקא כי הוא שמח לראות אותך.

* רגע מעצבן – הרגע שבו אתה כבר מוכן ליציאה מהבית, והילד על הידיים, והוא אכל לא מזמן, ואז הוא פולט בהפתעה על הבגדים הנקיים שלך.

* רגע של פחד – הרגע שבו הילד מתחיל להתעורר בלילה, ואתה והאישה משחקים אותה קמים לילד, ותמיד מציעים להתחלף ("רוצה שאני אקום אליו?"), ושניכם יודעים שזה לא יקרה, ושאין רצון, ועדיין יש פחד מהיום שבו מי שקם יגיד "כן!".

*רגע של "עוד הפעם?!" – הרגע שבו כבר יצאתם מהבית, הגעתם לאוטו, ונזכרתם ששכחתם את המוצץ\בקבוק\בובה\שמיכה\חיתול\טיטול בבית.

ומה הרגעים שלכם?

נשלח ב כמה קטנות על אבהות