איך יצא שאני קובע סקס ביומן? או במילים פשוטות – סקס אחרי לידה

בהתחלה היה סקס. וזה היה מעולה. ואז התחיל ההריון, ועדיין היה סקס, וגם זה היה מעולה. ואז נולד עידן. ועדיין יש סקס, אבל הכל אחרת. אז איך יצא שאני קובע סקס ביומן? ואיך בכלל מתנהל סקס אחרי לידה?

אני ואישתי התחלנו את מערכת היחסים שלנו כמו רוב הזוגות בימינו – הכרנו באתר היכרויות, יצאנו תקופה, עברנו לגור ביחד, התחתנו, היא נכנסה להריון (לא, לא אנחנו היינו בהריון. היא הייתה בהריון. עם הילד של שנינו), ונולד לנו ילד. כשהתחתנו, כולם אמרו לנו "מעכשיו הכל יהיה שונה". אבל הכל היה אותו דבר. כשהיא נכנסה להריון, כולם אמרו לנו "מעכשיו הכל יהיה שונה", אבל הכל היה עדיין אותו דבר (רק שהיא לא הצליחה לישון). כשעידן נולד כולם אמרו לנו "מעכשיו הכל יהיה שונה". והפעם, לשם שינוי, הם צדקו.

שיהיה ברור, הפוסט הזה מדבר על הסקס אחרי הלידה (או יותר נכון, החוסר בו), ועל הקשיים שמלווים אותנו מאז הלידה. שני דברים אבהיר מראש – 1. אישתי אוהבת אותי מאד, ואני מאד אוהב אותה. 2. אני אמנע ככל האפשר מדימויים מיניים, למרות שזה עלול להיות קשה.

ההריון היה מדהים!

אחרי תקופה יחסית ארוכה של סקס מאולץ (מסתבר שלהכנס להריון זה לא כזה פשוט…) הגיע ההריון. בתחילתו, היה סקס מוזר. סקס ששנינו עוד לא בטוחים איך עושים סקס בהריון (מחשבות מוזרות שעוברות בראש בזמן סקס – מה יהיה אם אני אפגע בעובר, ואיפה כואב, ומה קורה עם הגוף שלה). אחר כך, איפשהו באמצע ההריון, היא הבינה שהיא נראית נהדר בהריון, וגם ההורמונים התאזנו, והיה יותר סקס. עדיין מוזר, עדיין
מחשבות מוזרות, ובכל זאת – סקס נהדר ומלא אהבה. וכך היה עד סוף ההריון. יחד עם זאת, אי אפשר להתנער מהעובדה שסקס ירד בחשיבותו בסדר העדיפויות שלנו – לפניו היו דברים כמו לקנות דברים לתינוק, לישון, ומכיוון שהיומן שלי גם התמלא בהרבה עבודה – גם לנסות לעמוד בקצב.

בעיניים שלי, היא נראתה מדהים. היא לא רק זהרה מאושר ומשמחה, היא קרנה נשיות ברמה שלא היתה שם קודם. ואני, כמו זבוב לאור, רק נמשכתי אליה יותר ויותר. ההורמונים היו לטובתי באותה תקופה. גם היא נמשכה אלי 🙂 .

ואז הגיעה הלידה

24 שעות של צירים. 10 שעות בחדר לידה. 6 מנות אפידורל. ותינוק אחד. תינוק אחד מדהים, מתוק מאין כמוהו, שהתאהבנו בו עד מעל הראש. התינוק הזה יצא ללא נזק גדול מדי, ועדיין – הבנתי שסקס לא יהיה. אז נתתי לשני את הזמן להתאושש. יומיים. (סתם, צוחק איתכם!).

למזלי לא סבלתי מתסביך הקדושה והזונה. שני היא האמא של הילד שלי, וגם אישתי. היא עדיין מושכת בעיני, כמו שהיא היתה לפני ההריון ואפילו יותר. והיא גם קדושה מדהימה שמטפלת בבן שלנו בצורה מסורה שלעיתים משאירה גם אותי עם תמיהה "איך היא עושה את זה". מצד אחד, במהלך היום, היא היתה האמא המדהימה. אבל בלילה, אחרי שעידן הלך לישון, אני רציתי כבר את שני. אבל הייתי צריך לחכות.

ידעתי שהדבר החכם הוא לא ללחוץ עליה. היא הייתה צריכה להתרגל למצב החדש, אני הייתי צריך להתרגל למצב החדש, ועידן, הבן שלנו, בטוח היה צריך להתרגל למצב החדש. אז חיכיתי שהיא תגיד שבא לה. וחיכיתי. וחיכיתי עוד קצת. היא היתה צריכה להתמודד עם הנקה כל שעתיים (שלוש אם עידן פינק אותנו), ואני התמודדתי עם חזרה לשלושת העבודות שלי. זוכרים שאמרו לנו שהכל יהיה שונה? פה הבנו שהם צדקו. רק לא בדרך שהם חשבו.

ואם חשבתם שעייפות היא הבעיה היחידה, אז יש עוד כמה. קודם כל, כמו ששני העלתה משקל בהריון, גם אני העליתי. על כל קילו שהיא העלתה אני העליתי חצי קילו. על כל קילו שהיא הורידה מאז הלידה אני לא ירדתי אפילו גרם אחד. אז אני שמנמן, שלא עושה פעילות גופנית ועובד את חייו למוות. והיא? אישה אחרי הריון עם כמה קילו עודפים וילד נרגן. כן, המצב הזה לא עזר לאף אחד מאיתנו להרגיש סקסי, ובטח שלא לרצות סקס. כלומר כן, אנחנו רוצים, אבל אז מגיעה הבעיה הבאה:

למתי לקבוע את הסקס ביומן? עוד שבוע, שעה שמונה וחצי בערב זה טוב?

כן, לתאם זמן לסקס כשיש ילד זה כאב ראש. ועד שכבר מצאתם זמן, אז תתחילו להתמזמז. וברגע שהחולצה סופסוף תרד, תשמעו איזה יבבה קטנה. אתם תתעלמו, תקוו שהיא תיעלם מעצמה. המכנס כבר ירד, אבל היבבה החמירה לתוך בכי חלוש. ובשלב הזה כבר לא תצליחו להתעלם. אז מישהו מכם מתלבש חזרה והולך להרגיע את הילד. אם הצלחתם, הוא יחזור לישון קצת. ואז, איפשהו בתוך האקט, הוא שוב יתחיל. ותנסו להתעלם. ותגלו שאי אפשר.

ופה ושם תתחילו להרגיש לחץ. אולי משהו לא בסדר במערכת יחסים? אולי אישתי כבר לא נמשכת אלי כמו פעם? אולי אני איבדתי חלק מהקסם? אולי מה שבכלל מפריע לה זה שהיא לא מרגישה מושכת כמו פעם? לא יעזור הרי שאגיד לה שהיא מושלמת, שאני אוהב אותה כמו שהיא, ושהקילוגרמים העודפים ממש בסדר מבחינתי. והלחץ הזה מורגש. וזה קשה.

נמאס מסיר הלחץ!

אז ויתרנו על הלחץ. אנחנו עושים סקס מתי שאנחנו יכולים, רוצים, ומסוגלים. אנחנו כנראה עושים את זה על חשבון שעות שינה שעוד נתגעגע אליהם. אבל אם אתם שואלים אותי, זה שווה את זה. זה מאתגר, אבל בצורה טובה. אם פעם קצת ליטופים ונשיקות היו מובילות למקום הרצוי, היום זה כבר הרבה יותר מסובך. זה דורש תכנון, זה דורש רצון, זה דורש סבלנות, והרבה סובלנות לצד השני. אבל זה חלק מהעניין – הכל השתנה.

נ.ב. כל הכתוב פה עבר את אישור אישתי

למרות חוסר הרצון שלה לחלוק את המידע עם העולם. אם אי פעם תפגשו אותה, אל תזכירו את הפוסט הזה. לי לא יהיה סקס. לא סקס אחרי לידה ולא אף פעם. , לנו לא יהיה עוד ילד, ולכם לא יהיה יותר מה לקרוא 🙂

ולסיום, אנקדוטה מוזיקלית קטנה

השיר closing time נכתב על לידת בנו הבכור של הסולן, ולא על סגירת בר. זה נשמע כאילו מסלקים את גיבור השיר מבר, אבל בעצם זה על יציאת הילד לעולם. למרות שאפשר לחשוב על עוד כמה כיוונים לקחת את המילים "זמן סגירה".

"Closing Time"

Closing time
Open all the doors and let you out into the world
Closing time
Turn all of the lights on over every boy and every girl
Closing time
One last call for alcohol so finish your whiskey or beer
Closing time
You don't have to go home but you can't stay here

Every new beginning comes from some other beginning's end

לפוסט המלא של הפרלמנט מוזמנים להכנס לכאן: סקס אחרי לידה? נו, מה הבעיה?

ולפוסטים בנושא של כותבים אחרים מהפרלמנט, מסודרים לפי זווית הכתיבה:

המצחיקה: עומר להט – 16 עובדות על סקס לאחר לידה .

התובנתית: יובל אדם – סקס אחרי לידה ושאר אגדות .

המנתחת: גבריאל ויינמן – "וידע את אשתו ותהר ותלד ו… זהו. לא ידע עוד"

המפתיעה: אילן שיינפלד – כמה שורות על נהנתנות והסתגלות 

ואם אהבתם את מה שיש לפרלמנט להגיד, אתם מוזמנים להירשם לניוזלטר שלנו, ולקבל את הפוסטים שלנו ישירות למייל.
להרשמה לניוזלטר לחצו כאן

The English version of this post can be found here: how have i come to schedule sex? or in simpler words, sex after birth.