כמה קטנות על אבהות – 3

"כמה קטנות על אבהות" הוא מדור הומוריסטי שהחל כדרך לעדכן את המשפחה והחברים על מה שעובר עלינו מאז לידת הבן הבכור שלנו. המדור הינו סאטירי ומלא הומור – אין לקחת אותו ברצינות או לייחס לו חשיבות כלשהי מלבד לצחוק קצת על עצמי ועל חוויית האבהות. אז – כמה קטנות על אבהות:

  • השבוע הילד התחיל לצחוק. את כמות השטויות שדיברתי כדי להצחיק אותו במהלך השבוע האחרון לא דיברתי כל חיי. באמת. זה הגיע לרמה שאישתי כבר מסתובבת עם אטמי אזניים בבית (אבל עם המצלמה שלופה למקרה שהוא יחייך, יצחק או סתם יעשה שטות)
  • להורים יש יכולת מופלאה להמציא פיענוחים למה שקורה עם הילד. הילד בוהה באוויר = הוא נורא מתעניין בתמונה על הקיר. הילד תופס בובה ומנענע אותה = תראו כמה הוא אוהב את הבובה. הילד מפליץ כמו מטורף = הוא פשוט רוצה להיות דומה לאבא.
  • מסתבר שהילד יגדל להיות רס"ר. חסר רק שפם ודרגות. השבוע ביקשנו ממנו 10 דקות כדי שנספיק לאכול. כשהוא התחיל לרטון ולהתעצבן, ביקשנו הארכה של 5 דקות. לקבלת המפקד הבית יעבור לדום.
  • כמות הבגדים שיש להלביש את הילד עומדת ביחס הפוך לגיל שלו. כל כך התכוננו לחודש הראשון, שבחודש השני האוברולים שלו צמודים עליו כאילו הוא רקדן בלט. צריך להמציא מנוי לביגוד תינוקות שכל חודש שולחים לך חבילת בגדים בגודל המתאים.
  • הנה מה שאני מת לעשות לכל מי שמציץ לתוך העגלה (כולם!!!). מסתבר שלא מספיק שבהריון כל עובר אורח וזר ברחוב חייבים להעיר, להמליץ, להגיד משהו, כשאתה עם עגלה הם גם חייבים להסתכל פנימה! חמסה חמסה חמסה.
    http://youtu.be/PUKMUZ4tlJg

אהבתם? יש לכם קטנות משלכם? מוזמנים לחלוק איתנו בתגובות!

נשלח ב כמה קטנות על אבהות עם התגית: , , ,

כמה קטנות על אבהות – 1

"כמה קטנות על אבהות" הוא מדור הומוריסטי שהחל כדרך לעדכן את המשפחה והחברים על מה שעובר עלינו מאז לידת הבן הבכור שלנו. המדור הוא גם חלק מ"חג חמישי שמח" – סיכום השבוע שמפורסם בפייסבוק וכולל מלבד "כמה קטנות על אבהות" גם מבט סאטירי ואחר על אקטואליה, רכילות, ספורט ועל מה שהיה מעניין השבוע. אז – כמה קטנות על אבהות:

דברים שמבינים כשהופכים לאבא:
– שינה זה לחלשים.
– זמן פנוי זה לחלשים.
– אוכל חם זה לחלשים.
– יציאה ספונטנית מהבית זה לחלשים.
– זוגיות זה לחלשים.
אבל להתעורר כל יום ולחייך, זה מה שעושה אותנו חזקים!

 

  • הרגע שבו אתה מתעסק עם לחתל את הילד, מחזיק את המוצץ עם הפה, עונה לטלפון ופותח מגירות עם הרגליים הוא הרגע שבו אתה מבין שנהיית קצת אישה, ואתה מסוגל לעשות יותר מדבר אחד במקביל.
  • גוגל הרס להורים את החיים! כל בעיה, נדנוד, חשש וציוץ זוכים לחיפוש מיידי, ובהתאם לתשובה. בין 4,000 ל3,482,586 תשובות ליתר דיוק. ומכיוון שעד לא מזמן גידול ילדים היה תחום של נשים, לכל אפשרות יש לפחות 7,846 דעות אחרות. אז אתם יודעים מה? פשוט תשאלו את מי שעבר את זה.
  • כשהילד שלי יגדל, אני רוצה שגם הוא יוכל לעשות את זה:
    http://youtu.be/8I47i4klh_U .
    (כמובן לא ברוסית molodets, ורק על מכוניות ספורט ) ויש לזה גם גרסא ישראלית חמודה לא פחות: https://www.facebook.com/photo.php?v=10152199099382176

אהבתם? יש לכם קטנות משלכם? מוזמנים לחלוק איתנו בתגובות!

נשלח ב כמה קטנות על אבהות

ימי הגזים הנוראים

ימי הגזים הנוראים

ימי הגזים הנוראים הם מצב מוכר לכל ההורים. תינוק בן יומו שאוכל, ואחרי חצי שעה עד שעה צורח ומתפתל והורים שמתוסכלים כי כמעט שום דבר לא עוזר לגזים של התינוק.

אני אומר לכל ההורים, כי אם הילד שלכם לא סבל מגזים בחודשים הראשונים של חייו – אני כולי קנאה. ימי הגזים הנוראים הם ימים ארורים שנמשכים בערך 3 חודשים, ומאופיינים במחזור קבוע מדי כמה שעות –

  1. הילד אוכל
  2. הילד עושה גרעפס ונראה שהכל בסדר
  3. הילד הולך לישון כחצי שעה אחרי האוכל וישן כשעה
  4. הילד קם, צורח, צועק ומנפנף את גפיו
  5. בעת הרמה או נענוע של הילד, הילד ישחרר גזים בצורת גרעפס ים או נאדים כמו כרית פלוצים של פעם
  6. לאחר נענוע והרגעה, הילד ילך לישון, יקום אחרי חצי שעה, ויחזיר אותנו לשלב 4
  7. וחוזר חלילה
  8. מתחילים לבדוק בגוגל ״איך להקל על גזים של תינוק״ ומגלים שאין פתרונות
  9. מתייאשים, בודקים באנגלית, ומתחילים לשאול את כל מי שמסביב
  10. מתייאשים שוב, אבל בינתיים הילד כבר שוב צורח אז מניחים את האייפד ומרימים את הילד

אז בשביל ההורים הטריים שביניכם שמחפשים איך להקל על גזים בתינוק, החלטתי לשתף אתכם בניסיון שלי ושל אישתי. אני כבר מזהיר – לגזים אין באמת פיתרון. מה כן יודעים על גזים? ככה: רוב התינוקות יסבלו מגזים. הגזים נגרמים בגלל שמערכת העיכול של התינוק עוד לא מפותחת מספיק, ובדרך כלל ייעלמו מעצמם בגיל 3 חודשים בערך.יש הרבה דברים שעוזרים לגזים, אבל אף אחד עוד לא מצא פיתרון מלא לגזים של תינוקות. לכל תינוק ותינוקת יעזרו דברים אחרים, ואני יכול רק לשתף אותכם בניסיון שלנו ולחלוק טיפים שנתנו לנו.ימי הגזים הנוראים

לילד שלנו יש תיאבון בריא, והוא שאב מבקבוק כבר מיומו הראשון. בגלל התיאבון המאד בריא שלו, הוא גם שואב אוכל מאד מהר. כלכך מהר, שאוויר לא מספיק להכנס לבקבוק, ואז כשיש כבר קצת הפסקה – נכנס המון אוויר דרך הפטמה ומבעבע לתוך התמ"ל – מה שיוצר בועות באוכל שהולכות ישר לבטן שלו.

הבועות האלו יוצרות גזים, והרבה מהם.

אז מה עזר לנו עם ימי הגזים הנוראים?

אין פיתרון יחיד שאני יכול להצביע עליו. השילוב של הרבה מהדברים שניסינו הקל על עידן ועל הגזים שהוא סבל מהם. קודם כל, תכירו את תנוחת ה״נמר על עץ ״. זו הולכת להיות התנוחה העיקרית בה הילד שלכם נמצא. למי שלא מכיר אותה, שמים את הילד עם הבטן על האמה שלנו, עם הפנים לכיוון המרפק. הלחץ של פרק כף היד על הבטן עוזר לשחרר גזים. בתמונה נמר על עץ
תנוחת נמר על עץ מרגיעה גזים אצל תינוקות

אחרי שהכרנו את תנוחת הנמר על העץ, הבנו שעדיין צריך עוד פתרונות. בירור אצל ד״ר גוגל, וגילינו שיש עוד כמה דברים לנסות. בסופר פארם מצאנו את סימיקול ואת הגרפווטר. בירור קצר עם הרוקח, המלצה על גרפווטר, ואנחנו בדרך הביתה. עשר טיפות של גרפווטר לפני האוכל, וההמתנה מתחילה – האם זה יעזור?

טוב, אז גרפווטר קצת עזר. בעיקר עזר לילד שלנו להפוך לכרית גזים, מה שזיכה את הגרפווטר בשם המתאים – גרעפסווטר. את הפתרון הבא הכרנו בזכות טיפ קטן מהורים טריים, ששמעו על זה מהמטפלת של הילד שלהם. הטיפ הזה הוא בקבוק של חברת MAM, שבנוי במיוחד נגד גזים. לבקבוק יש מבנה ייחודי שעוזר למנוע בועות בתוך התמ"ל.

לפני שנעמיק בעניין הבקבוק, חשוב לציין שניסינו להחליף את הפורמולה (ניסינו מטרנה, סימילאק ונוטרילון רגיל וגם קומפורט). החלפה לנוטרילון עזרה לנו עוד קצת להקל על הגזים. וחזרה לבקבוק של MAM – מה כל כך מיוחד בבקבוק הזה?

נתחיל מהפטנט – לבקבוק יש מעין תחתית כפולה הבנויה מפלסטיק מחורר שעליו מונחת טבעת סיליקון (לא לדאוג, BPA FREE). התחתית הייחודית מהווה שסתום חד כיווני המאפשר כניסת אוויר לתוך הבקבוק, אבל לא יציאה של נוזלים (אזהרה בעניין בהמשך). בזמן שהילד אוכל, אוויר נשאב פנימה לתוך הבקבוק ומונע היווצרות של לחץ בבקבוק וכך גם כניסת האוויר מהפטמה נמנעת.

מלבד הפטנט השימושי והיעיל, לבקבוק יש עיצוב חמוד וייחודי והוא מגיע במספר צבעים ובשני גדלים. בשונה מרוב הבקבוקים, הבקבוק מתפרק לשלושה חלקים – התחתית, הגוף והפטמה. התחתית המיוחדת מתפרקת מהבקבוק בהברגה פשוטה, ומאפשרת שטיפה קלה ופשוטה של הבקבוק על כל חלקיו. בנוסף, לשטיפה יסודית יותר ניתן להוציא את טבעת הסיליקון מהתחתית בקלות ובפשטות ולשטוף אותה בנפרד. למי שמפריד את הטבעת סיליקון – כדאי לזכור גם להחזיר אותה למקומה לפני מילוי הבקבוק. אנחנו לא זכרנו מדי פעם, מה שיצר תקריות מצערות של אוכל שנוזל דרך החורים שבתחתית.

המחיר של הבקבוק נע בין 25 ל 42 ₪ (תלוי איפה קונים), והאמת – במחיר הזה שווה לנסות ולראות אם הוא מעניק הקלה. לעידן התינוק זה בהחלט עזר להקל על הגזים, ובשילוב עם גרפווטר ונוטרילון אפילו פתר את הבעיה כמעט לגמרי (מנסיון של המשפחה המורחבת – לכל תינוק יעבוד פתרון אחר, אז מומלץ לעשות קצת ניסוי וטעייה עם פתרונות שונים והשילוב ביניהם).

אין פיתרון יחיד לטיפול בגזים של תינוקות

שוב – מהעדויות והשיחות שהיו לנו, לכל תינוק עזר משהו אחר. לחלק עזר הסימיקול, לחלק החלפת תמ"ל לא עזרה כלל, ולחלק הבעיה נפתרה פשוט על ידי האכלה עם הפסקות גרעפס (להאכיל 30-60 מ"ל, להרים לגרעפס, וכך הלאה עד שמסיימים את הבקבוק). אז אם גם התינוק\ת שלכם סובל\ת מגזים, תנסו ותראו מה עוזר, ושיהיה לכם המון בהצלחה!

יש לכם פתרונות מעניינים לגזים? דברים שאולי שכחתי וכדאי שאוסיף? אשמח לשמוע אתכם בתגובות!

נשלח ב הרהורים של הורים, טיפים וטריקים להורים טריים עם התגית: , , , ,

רגעים קטנים מחווייה גדולה שנקראת הלידה

מו ומו - עידן מגלה שהקרפצ'ו לא בשבילו 2 - אבא ברק

רגעים קטנים מחווייה גדולה שנקראת הלידה – החל מהצירים הראשונים ועד הרגע שבו אתם מוצאים את עצמכם עם תינוק מהמם, בהלם מוחלט ומאושרים ברמה שאי אפשר להסביר. רגעים קטנים שזוכרים לנצח, אבל לא תמיד נותנים להם את התשומת לב.

הפוסט הנ"ל מוקדש לאישתי המדהימה שעברה תשעה חודשים של הריון ושלוש וחצי שנים (בינתיים) איתי 🙂

אז כדי שאני תמיד אזכור, וגם כדי שאולי תדעו מה מצפה לכם, הנה כמה מהרגעים שאני מוקיר בדרך מלהיות עם אישה בהריון ללהיות הורים לילד. אלו עשרות רגעים קטנים שמרכיבים חווייה גדולה ועצמתית ברמה שלא ניתן להסביר, ואני ממליץ לכולכם להוקיר כל אחד מהם, גם אם הם רגעים קשים, מטורפים, הזויים, ואפילו סוריאליסטיים באיזושהי רמה –

הכניסה למיון יולדות והבדיקות הראשונות ("הצירים האלה הורגים אותי, אם הילד לא יוצא עכשיו אני מתעלפת") והשחרור ממיון יולדות ("מה זאת אומרת צירים לא סדירים? אני מתעלפת!"). הבוקר שבו אנחנו מעמיסים את התיק לרכב, ונוסעים לבית חולים. הלילה שבו הצירים התחילו ואני וזוגתי שתחיה מתחילים להבין שהנה הילד מגיע.
החזרה למיון יולדות ("אני לא יוצאת מפה עד שיש ילד!") והרופא שמרגיע ("קצת סבלנות, הלידה התחילה, אבל יש עוד זמן"). הרגע שבו המיילדת מבינה שכדאי לאישתי לקבל אפידורל (או בשמו החדש – הרגע לפני שאישתי הופכת לדובון אכפת לי) ולוקחים אותנו לחדר לידה.
הרגע שבו מחליפים לבגדי יולדת ומבינים שמפה יוצאים עם ילד. ההמתנה המותחת – כמה הפתיחה, מה קורה עם הצירים, מה זה כל האינפוזיות האלה, ואיפה הרופא מרדים שיתן עוד אפידורל?! הרגע שבו הרופא המרדים מגיע ונותן אפידורל (ופתאום מחכה לי בחדר דובון אכפת לי ושמו אישתי).
הרגע שבו אתה מבין שאתה בחדר לידה כבר 6 שעות, ער כבר 18 שעות, והאדרנלין לא נותן לך לנוח אפילו לרגע. הרגע שבו אתה מבין שאישתך כבר 20 שעות עם צירים, 6 מתוכן בחדר לידה, והיא כרגע האדם הכי גיבור שהכרת.
הרגע שבו אישתך לוחצת, צועקת, הורגת לך את היד, ואתה כבר רואה ראש קטן בדרך החוצה. הרגע שבו המיילדת מבטאת במילים את הפחד הכי גדול של אישתך ("אני כבר רואה את השיער השחור של הילד") ואת הרגע שאתה מרגיע את אשתך ("אל תדאגי, זה ממש טיפה שיער") אבל היא כבר לא מוכנה ללחוץ ונושמת כדי להרגע ולא כדי ללדת ("מה מלא שיער מה? מאמי אני הורגת אותך!"). הרגע שבו המיילדת מגיעה, בודקת ומודיעה שיש פתיחה עשר, וממצב של "בסדר, אני רגוע, יש עוד זמן" אני עובר למצב של "פאק – אני עומד להיות אבא. געוואלד!".
הרגע שבו הרופאה מגיעה, מסתכלת, מציעה לעשות סוג של היימליך כדי להוציא את הילד, ואת צרור הקללות שאישתך פולטת עם כל לחיצה לא ציפית לשמוע מפועל רומני שיכור בשעת לילה מאוחרת.
הרגע שבו מחזירים לך את הילד, הוא צורח יופי, ואתה כבר לא יודע אם זה השלב לצחוק, לבכות, לשתוק, לדבר, לחבק, לנשק, לנשום, להרגע, להלחץ, או פשוט לעצור הכל ולהסתכל על כמה רחוק הגעתם – אתה, אישתך, והתינוק שהתבשל תשעה חודשים בבטן את הרגע שבו הילד "קופץ" החוצה, ואתה מסתכל על הדבר הכי מדהים שראית, ומבין שעברת את החווייה הכי עוצמתית בחיים שלך. והרגע שאתה מבין שלא שיער ולא יער – הילד שלכם יצא עם מעט שיער כמו שאישתך קיוותה (אל תסתכלו עלי ככה, לכל יולדת יש דרישות מהתינוק שבדרך, לאישתי היה חשוב שיהיה מעט שיער)
הרגע שבו לוקחים לך את הילד לבדיקה כי הוא לא צורח, והלב שלך נופל לתחתונים.

ואז, אחרי כל זה, מגיע הרגע שבו הכל נרגע – המיילדת סיימה, הרופאה תפרה, התינוק בכה, ההורים הגיעו, האישה נשמה, אתה עוד לא סגור מה אתה אמור לעשות – אבל סגור על זה שהרגע הפכת לאבא, ושהדבר הזה ששוכב בעריסה של הבית חולים הוא הדבר הכי מהמם שראית בחייך. תשעה חודשים מתנקזים להווייה של כמה דקות. לא משנה כמה רעש יש מסביב – יולדות צועקות, צוות שמתרוצץ, הורים שמדברים – כל מה שאני ראיתי שמעתי והרגשתי – היה אהבה לילד שלי שרק נולד, והערצה ענקית לאישתי המדהימה שעברה את הלידה.

ובסוף בסוף, עוד רגע קטן – שבו אישתי מתנצלת בפני הצוות על הקללות והצעקות – למרות שבתוך כל הבלגן והלידה – מובן לכולם למה היא צעקה 🙂

בשלב הזה הלידה נגמרה. נשארנו אני אישתי והילד שלנו. מפה התחיל סיפור חדש – מזוג נשוי הפכנו להורים. את מה שהגיע עכשיו אני אתאר כבר בפוסט אחר, כי את הימים הראשונים אחרי שנולד הבן הבכור קשה לתקצר. תקראו לזה איך שאתם רוצים – שוק, הלם, טראומה, שמחה אדירה, טירוף חושים, בלגן – אבל הימים האלה הם הלם. מבחינתי לפחות, הימים האלה הם ערפל – לא הדחקה, לא שיכחה, לא התעלמות – אני זוכר הכל, אבל בכל רגע שאני נזכר בימים האלה יש לי הרגשה שאני שוכח משהו.

אלו היו ימים עמוסים ומלאי טירוף – החל מהלילה שבו התחילו הצירים ועד לרגע שבו שוחררנו מבית החולים (שבוע אחרי הלידה, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר). את מה שקורה בימים האלה קשה להסביר למי שלא עבר אותם, וגם מי שכן עבר אותם – בטוח חווה אותם אחרת. את הימים האלה אני עוד אפרט בהמשך, ובינתיים – מה הרגעים שאתם הכי מוקירים בטירוף הזה שנקרא לידה?

נשלח ב הרהורים של הורים עם התגית: , , , ,

חג חמישי שמח – 23-1-2014

חג חמישי שמח ויום נהדר לכולם!

ונתחיל בעובדה מעניינת – הידעתם שב23 לינואר, 1953, ירושלים הוכרזה כבירת ישראל על ידי כנסת ישראל?וב- 23 לינואר 1899 הוקמה הרפובליקה הראשונה של הפיליפינים. מה הקשר אתם שואלים? בכנסת גם הוכרז שנשיאת איגוד הפיליפינים הישראלי (להלן רוז פוסטאנס) תקבל אשרת עבודה ותוכל לשיר!

שבוע טראומתי היה לנו –
* פיצוץ הגז (שעוד ידובר עליו רבות – בעיקר בגלל שהמשטרה והתקשורת הזדרזו לשפוט טכנאי גז שכנראה לא היה לו קשר לאירוע)
* הרעלת המשפחה בירושלים (לא יודע מה איתכם, אם אני עושה הדברה זו רק הדברה אורגנית. מעדיף לגדל חרג'וקים כחיות מחמד מאשר למות מרעל)
* הילדה שנפלה בגן שעשועים ומתה (האמא אומרת שילד דחף אותה. יכול להיות. מצד שני, איך קורה שילדה בת 10 חודשים נותרת ללא השגחה כך שילד יכול לדחוף אותה?).

—– קשה כל הסיפור. —–

* בתקשורת העולמית פורסמו "הוכחות וראיות לפשעי מלחמה בסוריה". בוקר טוב עולם (יש בר סורים באגם)!!! יש רגעים שצריך לשמור. שנה וחצי אחרי תחילתה, שבוע לפני תחילת שיחות הרגעה, ונזכרים שיש עדויות! בוא נראה – פצועים סורים על הגדרות של ישראל – לא נחשב כהוכחות. שימוש בחומר לחימה כימי – לא נחשב כפשע מלחמה כי אין הוכחה מי השתמש בו. הפגזת ערים שלמות בארטילריה – זה קורה בכל המדינות. שמעתי שלא מזמן אנגליה הפציצה את לונדון עקב התפרעויות.

* באוקראינה העניינים מתחממים – מפגינים נגד הנשיא שמונע הצטרפות לאיחוד האירופי. הנשיא הוא בובה של פוטין, המפגינים הם אוקראינים זועמים (וכנראה שיכורים. בכל זאת אוקראינים) ובאמצע – תוהו ובוהו. באוקראינה טוענים שהמחאה היא בעצם מהפכה. לכו הביתה אוקראינה, אתם שיכורים!

* בעולם הבידור – תדהמה. יעל אבקסיס והבעל העשיר החליטו על פרידה. כמו שאישתי אמרה לי "אם היית כזה עשיר, הייתי נשארת לגור איתך למרות שהתגרשנו. יש מספיק חדרים בבית". נחשו מה הם עשו? נשארים לגור יחד באחוזה ברשפון. אפילו יעל אבקסיס היא אישה נורמלית (בערך).

קצרים על תרבות וספורט:
* מתמודדת בהפקת מאסטר שף נחקרת בחשד שהסיפור שלה שקרי. היא טוענת שהתעוורה בפיגוע ואושפזה 17 חודשים. תל השומר טוען אחרת. עזבו את השאלה איך הגיע התיק הרפואי שלה לידי הציבור, הסיפור העיקרי זה שבהפקת מאסטר שף שקידשה את הסיפור האישי על פני הבישול (מה? אתה נרקומן משוקם עם יד כרותה שמעולם לא הכין חביתה? הנה לך סינר!) חוטפים בומרנג שבו מתמודדת לכאורה הפריזה בסיפור שלה כדי לגעת ללב שלהם.
* חנטל האישה והציצים עולה שוב לכותרות. לא יודעים מי זאת? זכיתם בעוד 4 נקודות אייקיו. הפעם אושיית האינטרנט והאינסטגרם (שמפורסמת בזכות תמונות חושפניות מדי) גנבה סיפור מילדה בת 4. לא רק זה, היא דאגה לצטט כמעט מילה במילה. כן, היא הייתה חולה בסרטן, אבל גם היתה חלולה מדי מכדי לספר את הסיפור האישי שלה. איכס.
* מחליק על הקרח עשה תנועה וגרם לפסילת כל הנבחרת שלו. ואני חשבתי שהאירופאים מתורבתים.

ולמדור האהוב – כמה קטנות על אבהות:
* השבוע הילד התחיל לצחוק. את כמות השטויות שדיברתי כדי להצחיק אותו במהלך השבוע האחרון לא דיברתי כל חיי. באמת. זה הגיע לרמה שאישתי כבר מסתובבת עם אטמי אזניים בבית (אבל עם המצלמה שלופה למקרה שהוא יחייך, יצחק או סתם יעשה שטות)

* להורים יש יכולת מופלאה להמציא פיענוחים למה שקורה עם הילד. הילד בוהה באוויר = הוא נורא מתעניין בתמונה על הקיר. הילד תופס בובה ומנענע אותה = תראו כמה הוא אוהב את הבובה. הילד מפליץ כמו מטורף = הוא פשוט רוצה להיות דומה לאבא.

* מסתבר שהילד יגדל להיות רס"ר. חסר רק שפם ודרגות. השבוע ביקשנו ממנו 10 דקות כדי שנספיק לאכול. כשהוא התחיל לרטון ולהתעצבן, ביקשנו הארכה של 5 דקות. לקבלת המפקד הבית יעבור לדום.

* כמות הבגדים שיש להלביש את הילד עומדת ביחס הפוך לגיל שלו. כל כך התכוננו לחודש הראשון, שבחודש השני האוברולים שלו צמודים עליו כאילו הוא רקדן בלט. צריך להמציא מנוי לביגוד תינוקות שכל חודש שולחים לך חבילת בגדים בגודל המתאים.

* הנה מה שאני מת לעשות לכל מי שמציץ לתוך העגלה (כולם!!!). מסתבר שלא מספיק שבהריון כל עובר אורח וזר ברחוב חייבים להעיר, להמליץ, להגיד משהו, כשאתה עם עגלה הם גם חייבים להסתכל פנימה! חמסה חמסה חמסה.

ובנימה אופטימית זו, שיהיה חג חמישי שמח!

ולפוסט המקורי:

נשלח ב חג חמישי שמח!