הדור האבוד. שתי מילים שמסמלות מעמד ביניים שלם שנתקע באמצע החלפת המשמרת. כן, זה אני וכל בני הגיל שלי. בני 30-45, שגילו שאין לאן להתקדם בפירמידה כי המשרות תפוסות על ידי ההורים שלנו. שלא תהיה לנו דירה, כי מחירי הנדל"ן הרקיעו שחקים. שלא נרוויח ונחיה בכבוד כי הכסף הולך למדינה ולטייקונים. ובסוף, אנחנו אבודים לא רק בכסף ובכבוד שלנו, אלא גם בתזונה.
הבטיחו לנו שאם נעשה תואר ראשון, נגיע לגדולה. שתואר ראשון יבטיח את עתידנו. ואז אמרו לנו את זה על תואר שני. ואנחנו, פתיים שכמונו, האמנו להם. כולנו יודעים מה המצב שלנו כרגע בגלל הבטחות שלא התקיימו. אבל ההבטחות שלא התקיימו התחילו בכלל כשהיינו ילדים. כשישבנו לשולחן ואיימו עלינו – "אם לא תסיים מהצלחת יבוא שוטר".
הדור האבוד של התזונה
אנחנו הדור האבוד של התזונה. זה שסובל מהשמנת יתר, והדור שאחרינו סובל עוד יותר. המצב שלנו לא משהו, וזה בגלל שאנחנו נתקענו באמצע. מצד אחד – סבתות עם תסביך שואה שלא רצות שנרגיש חוסר באוכל לעולם. מהצד השני – עולם שמתפתח טכנולוגית, מפתח מזון מעובד ומהיר מאין כמוהו, ועל הדרך מאבד את ערכו התזונתי. החינוך הזה לאכול את כל מה שיש בצלחת בשילוב עם אוכל פחות מזין ובתיבול של תרבות השפע יצר מפלצת.
אם פעם היינו אוכלים את האוכל המבושל של סבתא ואמא, שעשוי מחומרי גלם אמיתיים, היום אנחנו אוכלים את אותו שניצל, רק שהעוף עם אנטיביוטיקה. את אותו סלט, רק שהוא עם רוטב במקום שמן זית ומלח פלפל. את אותו בקר, רק שפעם היה מעט, כי זה מה שהיה והיום הוא בכל מקום.
מהיר, פשוט, זמין – ומעובד
והמצב הזה נכון היום לכל מאכל שנרצה. הכל הפך להיות זמין, מהיר פשוט ומעובד. לבשל בבית הפך למעמסה, כשהארוחה בחוץ כמעט באותו מחיר. למה להכין שעה וחצי אוכל בבית כשתוך חצי שעה תקבל משלוח? חומרי הגלם הכל כך נהדרים שהיו זמינים פעם, זמינים גם היום. עיקר הבעיה היא שאיבדנו את הסבלנות, והתחלנו לאכול מזון מעובד. מתועש. כמה שיותר פשוט. כמה שיותר מהר. כמה שיותר.
היום, יותר מתמיד, אנחנו צריכים להתחיל לחזור למקורות. אם כבר דור אבוד, לפחות שנהיה דור בריא. להכין יותר אוכל ביתי. לשים לב כמה שיותר למרכיבים שעל האריזה. לקרוא טוב ולדעת לזהות אם יש שם יותר מדי סוכר (שמסתתר גם בתור פרוקטוזה במרכיבי המאכלים). להבין כמה נתרן (מלח) אנחנו מכניסים לגוף שלנו וכמה מותר לנו בכלל. 50% מהאוכלוסיה הבוגרת בישראל סובלת מהשמנת יתר (ואני ביניהם). והנתון החמור יותר – 1 מכל 3 ילדים במדינת ישראל סובל מעודף משקל.
במקרה הזה, קל להבין מאיפה להתחיל, ותנובה אפילו עשו בשבילנו את העבודה. הם יזמו את "המצפן התזונתי".פרויקט שמטרתו לסייע למנוע תזונה לקויה. הם בחרו להתמקד בהפחתת סוכר והפחתת נתרן בתזונה, אבל הכלים שהם מציעים יכולים לשמש בקלות לטיפול גם בתזונה לקויה באופן כללי. שימו לב למשל לנתונים שלהם לגבי סוכר:
בכף קטשופ יש כפית סוכר! בגביע יוגורט עם מתיקות מעודנת – 3 כפיות סוכר (כן כן). בקערת קורנפלקס (רגיל, לא ממותק) יש, תופים בבקשה, 6 כפיות סוכר!!!! (וגם 500 מ"ג נתרן, אבל מי סופר). כן, אנחנו אוכלים סוכר בכמויות, ואפילו לא מודעים לזה.
דור שלם דורש שינוי
אז אם גם אתם חלק מהדור האבוד, כמוני, וגם אתם איבדתם את הרגלי התזונה הנכונים אתם מוזמנים להתחיל לשמור. לשים לב למרכיבים, לבשל יותר, לשים לב מה אתם אוכלים. כמה שפחות סוכר לבן, כמה שפחות מלח (שבדרך כלל מתחבא במזון מעובד). להפחית אוכל שומני (גבנ"צ 9% ולא 28%, קוטג' 3% ולא 9% וכך הלאה). אני יודע שלא אעשה שינוי פתאומי, אלא בהדרגה. פה אוריד כפית סוכר, שם אמנע מלשים מלח. כי בסוף, שינוי הדרגתי עובד הרבה יותר טוב. ובסופו של דבר, השינוי ההדרגתי שלנו יהיה השגרת חיים של הילדים שלנו.
