צהבת ילודים – צהבת המופיעה בתינוקות עקב הצטברות של בילירובין (תאי דם אדומים). הסיבה מספר אחת לתינוקות שנשארים בבית חולים והורים שלא יודעים מה לעשות עם עצמם.
אחרי 48 שעות בבית חולים קמנו בבוקר יום שבת של שמש, והלכנו להוציא את הילד מהתינוקיה. על העריסה שלו הופיעה פתק קטן, צהוב, כתוב בכתב חרטומים – "בדיקה חוזרת בשעה 16:00". אחרי שהלב נפל לתחתונים, הנשימה נעצרה וחזרה, ניגשנו לאחות האחראית לברר את פשר העניין. האחות, בסבר פנים רציני משהו, הסתכלה על הפתק ואמרה "יש לו עלייה ב(מילה ארוכה מאד), וזה אומר שיש לו צהבת ילודים". או, בשמה השני – לא משחררים מבית חולים!
הרגע שבו שמענו שהילד נשאר בבית החולים היה רגע קשה. מפתיע. כמו בעיטה בבטן. בייחוד כשכמה דקות לפני שהלכנו לקחת את עידן מהתינוקיה נכנסה אחות והודיעה שאת החדר צריך לפנות היום ("אבל אולי יש מיטה במסדרון אם נרצה להישאר"). הילד נשאר בבית חולים, ואנחנו חייבים ללכת הביתה. 9 חודשים של הריון, 24 שעות של צירים, 10 שעות בחדר לידה, 48 שעות מאז שעידן נולד – ואנחנו צריכים להפרד ממנו כי בבית חולים אין לנו מקום.
מאותו רגע שגילינו את הפתק והמשמעות, הסל-קל והבגדים שהבאתי איתי באותו בוקר לבית החולים קיבלו משמעות אחרת, בודדת וכך החל מעגל קסמים – אישתי רואה את הסל-קל והבגדים ומתחילה לבכות, הילד שומע אותה ולא מרוצה מהעניין – מתחיל לבכות, אני מרים את הילד, מחבק את אישתי, מרגיע את שניהם. שתי דקות אחרי – אישתי בוכה, הילד שומע וכך זה המשיך בערך 4 שעות. אחרי שהתאפסנו על עצמנו, התחלנו לנסות להבין מה קורה.
מה זה צהבת של תינוקות?
צהבת ילודים (Jaundice) היא לא צהבת של מבוגרים. זו צהבת של העור, שנגרמת בגלל עלייה בערכי הבילירובין (זוכרים את המילה הארוכה של האחות? זה זה). בילירובין הוא התוצאה של התפרקות של תאי דם אדומים. כאשר הגוף מפותח והכבד פעיל, בילירובין מפורק על ידי הכבד ויוצא דרך הקקי (מה חשבתם שאגיד? צואה?). כאשר הבילירובין נצבר בקצב יותר מהיר מאשר הכבד מסוגל לפרק, נוצרת צהבת. צהבת ילודים נקראת צהבת בגלל שינוי צבע העור לצהוב כתמתם בגלל עודף הבילירובין.
בעיקרון, צהבת ילודים אינה מסוכנת. רק בערכים גבוהים מאד עלול להווצר נזק חמור כגון נזק מוחי או חירשות. בערכים נמוכים (עד 16-17 מ"ג) התינוק רק נשאר להשגחה. בערכים גבוהים יותר (מעל 17 מ"ג) הילד יוכנס לטיפול ב"מיטת שיזוף" – תחת אור אולטרה סגול שעוזר לפרק את הבילירובין דרך העור.
מה יכול לגרום לצהבת בתינוקות?
בתכלס – אף אחד לא יודע. צהבת תינוקות יכולה להגרם סתם כך. ישנם מספר גורמים ידועים, אבל את רובם לא ניתן לאבחן מראש. מהם הגורמים הנפוצים לצהבת ילודים:
- צהבת פיזיולוגית – נפוצה ביותר, ונגרמת בגלל שהכבד של הילוד לא מפותח מספיק. בד"כ מתפתחת תוך 2-4 ימים מהלידה, ונעלמת מעצמה תוך שבוע עד שבועיים מהלידה. מרבית התינוקות יסבלו מצהבת פיזיולוגית ברמה זו או אחרת, אבל היא תעבור לבד ולכן אין מה לדאוג.
- צהבת פגים – נפוצה מאד בפגים בגלל שהכבד עוד יותר לא מפותח מתינוקות שנולדו בזמן. לרוב, פגים יטופלו ברמות נמוכות של בילירובין, בעיקר כדי להמנע מסיבוכים.
- צהבת הנקה – בימים הראשונים לאם הטרייה אין חלב בחזה, אלא בעיקר קולוסטרום. בנוסף לכך, מכיוון שהתינוק לא מיומן בהנקה, הוא לא מקבל מספיק אוכל ולכן הבילירובין אינו מתפרק כראוי במעיים. זו אינה בעיה בחלב האם, אלא בעיקר בשל כך שהתינוק אינו מקבל מספיק אוכל.
שמישהו יקח מפה את הצהבת הזו!
במקרה שלנו, יומיים אחרי השחרור של שני (אישתי) מבית החולים, וחמישה ימים מהלידה, ערכי הצהבת ירדו. הגענו בבוקר, וראינו בטבלת הבדיקות שהערכים ירדו. מאד שמחנו מכך, וקיווינו שאחרי סבב הבדיקות הבא בשעה 16:00 נוכל להשתחרר. במהלך היום נהגנו להיות בבית חולים, לטפל בעידן, שני דאגה להניק ולהאכיל אותו, ושנינו דאגנו לתת לו הרבה חום ואהבה.
מכיוון שידענו שיש בדיקות בארבע, יצאנו לארוחת צהריים. כשחזרנו, חיכתה לנו הפתעה – הילד הקטן והמתוק שלנו היה ערום, עם משקפיים על העיניים, "תופס שיזוף" מתחת למנורת אולטרה סגול. לא יכלנו להאמין למראה עינינו. ואני אפילו לא מדבר על הרגשות – רגע של שבירה. הילד לא יוצא מהבית חולים, שוב! בירור עם הרופאה הבהיר לנו שהערכים שוב טיפסו. לא הצלחנו להבין מה קרה.
מיטת שיזוף באור אולטרא סגול – לטיפול בצהבת ילודים.
אז התחלנו לחקור, לחפור, לקרוא מאמרים, ללמוד נתונים, לבדוק מקרים אחרים, לשאול את הצוות, לברר עם הורים אחרים. אחרי כמה שעות של חפירות, דיונים וקריאת אינספור עמודים, גילינו שתי הערות קטנות באתר מסוים, שבו מצוין שיש שני גורמים לא נפוצים לצהבת – התנגשות בין סוגי הדם של התינוק והאמא, וצהבת כתוצאה מחלב אם. כמובן שאף אחד מהצוות הרפואי לא טרח להגיד שיש סיכוי שאלו גורמים לצהבת, מה שגרם לתיסכול גדול אצלנו.
אז התחלנו בלשאול את הרופאה – מה הסיכוי שסוגי הדם מתנגשים? בדיקת דם של עידן, בדיקת דם של שני – והתוצאה – יש סיכוי שזה התנגשות של סוגי דם שעוברת בחלב האם. בירור עם אחות לגבי האפשרות שזה חלב האם, מקבל את התשובה הבאה: "הרופאים לא מאמינים שזה נכון, אז לנו אסור להגיד על זה כלום למרות שבבתי חולים אחרים כן אומרים לאם להפסיק". אז תנו לי להבין – ארבעה ימים של צהבת, ורק עכשיו נזכרתם שיש שני גורמים אפשריים, שניהם קלים למניעה, ולא חשבתם ליידע אותנו?!?!
אז איך נגמר הסיפור של הצהבת תינוקות?
אחרי כל הבירורים, דיבורים ומחשבות – החלטנו על צעדי מנע: הפסקנו עם חלב האם (למרות שאישתואני רצינו שתניק), עברנו לסימילאק בלבד, וחיכינו. עד היום לא נדע אם זה הגוף של עידן שהתחזק, ההפסקה של החלב אם שיכול להיות גרם לצהבת (או אולי התנגשות סוגי דם), אבל אחרי שבעה ימים בבית חולים סוף סוף שיחררו לנו את הילד הביתה, בדיוק לנר ראשון של חנוכה – נס החנוכה הפרטי והקטן שלנו.
עידן הקטן לאחר טיפול במיטת שיזוף, עם צהבת וחודש אחרי – כשהצהבת כבר עברה לגמרי.
יום לאחר מכן חזרנו לבית החולים, לעוד בדיקת בילירובין. מכיוון שהבילירובין נשאר יציב (גם אם קצת גבוה), שוחררנו סופית הביתה עם הנחיות למעקב. וכך נגמרה אפיזודת צהבת ילודים – או בשמה השני – לא משחררים מבית חולים!
ואם אתם הורים מודאגים שמחפשים מה לעשות עם הצהבת של הילד – אני לא רופא, ובטח לא מומחה, אבל מהניסיון שלי אני אתן לכם כמה המלצות:
- תשאלו, תבררו, תחקרו – כל דבר שקורה עם הילד שלכם, בייחוד בימיו הראשונים. ככל שתשאלו יותר, תוכלו לדעת יותר. לא כולם ינדבו מידע, ולכן אם תשאלו – תקבלו תשובות.
- צהבת ילודים היא לא דבר כזה נורא – במרבית המקרים הצהבת תעבור מעצמה, ואין מה לדאוג. במידה ושמו לכם את הילד ב"מיטת שיזוף" – זה רק לטובה, כי זה יעביר את הצהבת מהר יותר.
- יש לתינוק שלכם צהבת? היא לא עוברת תוך יום יומיים? תשקלו להפסיק את ההנקה. בין אם זה בגלל חלב האם עצמו, ובין אם זה בגלל סוגי דם, שבוע שבועיים של סימילאק לא יפגמו בהתפתחות הילד. אלו צעדים פשוטים שיכולים לעזור לתינוק המון כדי להחלים מהצהבת ילודים.
סוף טוב הכל טוב
מלבד טראומה נפשית קלה (להורים בלבד) הצהבת עברה לה חלפה לה. לקח לה שבועיים כמעט כדי לעבור, אבל זה קרה בסוף. כתוצאה מהצהבת נאלצנו לדחות את הברית (כי אסור לחתוך כשיש צהבת). בדיעבד, אני כמעט בטוח שזה שהילד נשאר בבית חולים היה רק לטובה. זה נתן זמן לאישתי להתאושש, לי זמן לארגן ולסדר את הבית, ולהכין את עצמנו לקבל את עידן בבית מסודר, נקי ומוכן. אין ספק, המנוחה עזרה לנו להתאושש, ולהתחיל את חיי ההורות בצורה רגועה יותר. את הטראומה של "רגע, יש לי פה תינוק. מה אני עושה איתו עכשיו?" עדיין חטפנו, אבל על הנושא הזה נדבר בפוסט אחר.
