כשהייתי ילד, לצום בכיפור היה הסטטוס קוו בבית – צמים כי ככה זה. הסבירו לי למה, והצלחתי גם להבין חלקית. כל יום כיפור שעבר הבנתי שאין חשיבות לצום מבחינתי – לא במשמעותו הדתית ולא במשמעותו הפיזית.

בשנה הראשונה שבה לא צמתי, נשברתי כי "לא הרגשתי טוב". בשנה שלאחר מכן החלטתי לעשות הפסקה מהצום באמצע. בשנה השלישית כבר לא צמתי כלל, רק דאגתי שמא אבי יראה אותי (מכיוון שהוא צם, ולא מסיבות אחרות). בשנה הרביעית כבר הצטיידתי מראש בחטיפים ואוכל למהלך ה-24 שעות הקרובות.

הרציונליות הוציאה ממני את האמונה ב"סגולותיו" של הצום כבר לפני שנים. מי שמאמין כי יום כיפור, והצום המלווה אותו, מהווים כפרה ותשובה על כל חטאי השנה, משלה עצמו. על חטאי, או מעשים עליהם אניח מתחרט, אני משלם מדי יום – עם המחשבות שעולות בי ועם החרטה אותה אני מרגיש. הצום הזה, אשר מאפשר לאחרים להנות מ"ניקיון כפיים" אחרי שביצעו מעשים אשר גרועים בהרבה ממה שאעשה אי פעם בחיי, אינו הדבר אשר יפתור בי את החרטה ואת הצער על המעשה אשר עשיתי.

כתבתי כבר פעמים רבות על כך שחשוב לי שעידן יצא אדם טוב, המכבד את סביבתו. זה יותר חשוב לי מהרבה דברים אחרים בחינוך של הילד שלי (ואלו שיבואו אחריו). את משמעותו של יום כיפור אני אסביר לו, ואני בטוח גם שילמד במסגרות החינוכיות בהן הוא יהיה. אם יבחר לצום – אתמוך בהחלטה שלו. אם יבחר לא לצום – גם בהחלטה זו אתמוך. ליום כיפור יש משמעות סימבולית, אשר אני מכבד אותה גם היום. גם אם אני לא צם, לא אבשל ביום כיפור, לא אפגין חוסר כבוד ליום הזה. יחד עם זאת, לא אסתובב עם כיפה לבנה וחולצה לבנה ואחשוב לעצמי שכך נסלחים לי כל חטאי. וכך אני מצפה גם מעידן -גם אם לא יהיה בעל אמונה, שיכבד את אלו שכן. גם אם לא יצום, שיבין מה המשמעות של יום כיפור.

מעבר למשמעותו הסימבולית של יום כיפור, יהיה חשוב לי שיבין שיום כיפור אינו תירוץ לשום דבר – לא למעשים ולא לחטאים – מכיוון שאלו אינם נסלחים על ידי צום. אלו לא היו צריכים להיעשות כלל, ואם נעשו – הם ייסלחו לנו רק על ידי מי שנפגע מאיתנו, ולא על ידי מעשה שלנו. הצום הזה אולי יגרום לנו להרגיש יותר טוב עם עצמנו, אבל החטא שלנו כבר נעשה והנזק ממנו כבר נגרם. האמונה שכל מעשינו הרעים נסלחים על ידי יום אחד של צום – זו כבר בריחה מאחריות.

{ובמאמר מוסגר – את משמעותו של יום כיפור כפי שאני רואה אותו היום למדתי במהלך התיכון. זכור לי במיוחד שיעור תנ"ך אחד בתיכון, שבו ניהלנו דיון על יום כיפור ועל משמעותו. יואל, מורה התנ"ך של כיתתי (איש יקר ורב מעלות, וגם מצחיק במיוחד), פירש לנו את משמעותו של יום כיפור והסביר לנו מהו. לא רק על פניו, אלא ממש לעומקו כולל פירושי רבנים ודיון מעמיק בפירושים ובאמונות. בסיומו של השיעור, הוא סיכם ואמר – "יום כיפור הינו יום שנמצא בין אדם לאלוקים.. הצום יכפר על עוונות שנעשו מול עיניו של הבורא, ופוגעים רק בו. אם אתם רוצים שיסלחו לכם על מעשים בין אדם לחברו, גשו לחברכם ובקשו סליחה על אשר עשיתם. אם באמת תתכוונו לזה, אולי גם על זה אלוקים יסלח". אז לפני שתלכו ללבוש חולצה לבנה, לשים כיפה, ותתפללו בבית כנסת – תחשבו אם פגעתם השנה במישהו, ובקשו סליחה. לא צריך סליחה גדולה, רק סליחה שבאמת תתכוונו אליה.}

עד לפני, אוגוסט היה החודש הזה שלוקח לי להגיע לעבודה חצי מהזמן שלוקח בדרך כלל. החודש שבו חצי מדינה מושבתת בגלל מערכת החינוך המושבתת. כן אפילו גנים פרטיים אימצו לעצמם את נוהג ה"תן לי חופש, שלם על עבודה" של עובדי המדינה במערכת החינוך. עכשיו, אוגוסט זה החודש הזה שבו נדרש מאיתנו ניהול זמן מחושב ומתמטי כדי להבין איך דואגים לסידור לילד ל-3 שבועות שלמים.

האמת, אבל לא סבלנו מאוגוסט כמו שהייתי מצפה לסבול. למזלנו, יש לנו שתי אמהות (סבתות של עידן) ששמחו לעזור לנו ולסייע במלאכת הבייביסיטר. עידן עוד נמצא בגיל שבו להעסיק אותו זה די קל – תנו לו שניים שלושה צעצועים, מרחב לזחול בו, ואיזה שניים שלושה ארונות שאסור לו לגעת בהם – והוא מסודר. זה אומר שמלאכת ה"בוא נמצא עיסוקים לילדים שלא ישגעו אותנו בבית" שמעסיקה הורים לילדים גדולים לא הייתה מנת חלקנו. הפעם.

אני כבר יודע ששנה הבאה יהיה מאד מאתגר. לתמרן בין עבודה לבין ילד שצריך להעסיק זה טירוף. זו גם אחת הסיבות שבחיים לא הייתי הופך לגנן/ת של ילדים – לעבוד בלהעסיק ילדים זה מבחינתי הדבר הכי קשה שאדם יכול לבחור לעשות. בגלל שאני מבין את זה, אני מאד מעריך את מה שהגננת של עידן עושה. לדאוג ל-15 ילדים זו מלאכה לא פשוטה. גם אם יש סייעות, גם אם רובם מעסיקים את עצמם חלקית, גם אם הם כבר יודעים מה הם רוצים – זו מלאכה לא פשוטה. אחד החששות המרכזיים שהיו לי כשעידן נכנס לגן היה שהוא ייזנח באיזו פינה. הוא היה בן חצי שנה, לא זחל עדיין, ומאד קל להשאיר אותו בלול או טרמפולינה וללכת לדאוג לאחרים. למזלי, החשש הזה התאדה.

לא אנאם לכם איך בחרנו לעידן גן – כי לא באמת בחרנו. חיפשנו גן באמצע שנה, ולא בכל הגנים היה מקום. התמזל מזלנו, ובאחד מתוך 3 גנים שהומלצו לנו היה מקום. גם השנה עידן חוזר לגן הזה (או שאולי אומר משפחתון כדי לא לבלבל?). עידן השנה שונה מאד מאיך שהוא נכנס אליו באמצע שנה שעברה – הוא כבר נייד (זוחל כמו קומנדו של חמאס), הוא סקרן (בייחוד אם אומרים לו לא לגעת), והוא אוהב לעשות בלגן ורעש (כמו אבא שלו). מצד אחד – שהגננת תתמודד, זה התפקיד שלה. מצד שני – מה יקרה אם הוא ימאס עליה?

לא חסר סיבות שבגללן הורים חוששים ממערכת החינוך – פרטית או ממלכתית או כל יצור כלאיים שביניהם. הרי הילד שלנו הוא מרכז עולמנו, אז איך נשאיר אותו במקום שבו הוא מיוחד בדיוק כמו כולם? זו הרגשה קשה, שאני בטוח שכל הורה מזדהה איתה. זה לא היה פשוט, ואני בטוח שאם ניאלץ להחליף לו מסגרת (מעבר לגן עירייה, מעבר לבית ספר) יהיה לנו קשה כמעט כמו שיהיה קשה לו. לפחות השנה הוא חוזר למסגרת שגם אנחנו וגם הוא מכירים כבר.

אז בראשון לספטמבר הזה, בדיוק כמו בעבר, אני מודאג רק מזה שהפקקים חוזרים. ששוב יהיו עומסי תנועה כי ההורים חוזרים לעבוד. בראשון לספטמבר 2015, הסיפור כבר יהיה שונה לגמרי.

 

וכמה מילים על פיקציית אוגוסט בגנים פרטיים:

גנים פרטים הם עסק כמו כל עסק. הם לא מנוהלים או מתוחזקים על ידי עובדי מדינה עם משכורת נמוכה. הם מנוהלים על ידי גננים וגננות עם ראש קצת עסקי, שהבינו יש איפה להרוויח בחלל הזה שנשאר בין החופשת לידה ועד חינוך חובה מגיל 3. משום מה, בניגוד לעסק שעונה על צרכי הלקוחות, הגנים הפרטיים אימצו את חוקי גני הילדים של המדינה. אוגוסט הוא חופש שעליו משלמים מחיר מלא. זו בדיחה גרועה, ואין איך לשנות אותה, כי אף אחד לא נלחם בגזירה הזו. בעצם, יש מישהו שכן.

כשחיפשנו גן הגיעו לאוזנינו שמועות על "גני ילדים לאנשים עובדים". גנים שנשמעים אוטופיה להורים עובדים – נפתחים ב6:30-7:00, נסגרים ב18:00, חגים הם חופש אבל חול המועד לא, ואוגוסט הוא חודש מלא ולא חודש "בכאילו". גם אם תשנאו את הרעיון שהילד יהיה 10-12 שעות בגן –  במדינת ישראל, שבה החיים לא פשוטים גם ככה, זה רעיון טוב. אני לא יכלתי לשלוח את עידן לגן כזה, כי אין גן כזה במקום שבו אנחנו גרים. אבל אולי אלו הסנוניות שיביאו את רוחו של שינוי בגנים הפרטיים.

בשום תחום אחר לא מסכימים לשלם על משהו שלא מקבלים, אז למה בגני ילדים כן? ואולי שמישהו כבר יעשה משהו עם השטות הזו? אתם מתארים לעצמכם לשלם על מנוי להוט או יס, אבל לא לראות טלוויזיה חודש בשנה?! אם מישהו יכול להסביר לי את העניין, אשמח לשמוע בתגובות.