The forgotten words along the way

make up with your wife

Today a milestone has arrived – half a year of parenting. Idan will be 6 months old. Tomorrow another milestone will arrive – Shani will go back to work. Half a year of maternity leave has passed, gone almost as quickly as my thoughts. We really didn’t feel the time pass, though some days felt like eternity. In all the mess called “becoming parents”, I am not sure the appreciation I have for Shani was expressed as it should have.

For the Hebrew version click here!

I am a messy person. My belongings are always in places they are not supposed to be (everyday I look for my glasses which are on my head, when they should have been in their case!). My thoughts always pass by very quickly, to the point where I am not even sure if I thought them or not (I am pretty sure I thought about this post at least twice). And the words in my thoughts? When they are written, they stay. When they are in my head, they often disappear with my thoughts, and sometimes they find their way out to the world.

forgotten words of praise

So now, a golden opportunity has fallen in my lap – write Shani everything I had in mind over the past 6 six months, and I haven’t said. I really did try to say it, but sometimes the thought just flew away. A messy person, have I mentioned? They say a person is valued by the choices he makes in a given reality. I chose Shani (or maybe Shani chose that I choose her?), but that choice increased my value in every aspect of reality – in the relationship, in parenting and in life in general. Not everyone finds the person to balance them (or unbalance them at times), and luckily – we found each other. Even after we a got to know each other, we chose to create a family together.

How do you become a family?

When we decided to have a child, we didn’t know what we were going in to. When Idan came, we were both in total shock. While I hadn’t realized what being a dad even meant, Shani had already become a mother. Within seconds from becoming parents, the motherly instincts were apparent in Shani’s behavior – Scanning for the baby, checking his movement and breathing, a warm and loving hug, and a great difficulty to part when he was taken to his first doctor’s exam.

From the moment of birth and till now, half a year later, I find out every day how much energy is required to be a parent, especially a mother on maternity leave. I can write that I was working the whole time, bringing money home, doing a thousand things – but everything is small compare to dealing with a little baby full of energy. For half a year Shani had to attend to every need, hear every noise & movement of Idan, sometimes on her wellbeing’s account. I never understood why she never managed to eat lunch, when for her it was clear that If Idan needs to be close to mom and relaxed while having Collic – so be it.

Now Shani si going back to work. I don’t know what the future holds, and how the situation will change, but I am certain it won’t be easy. Because there are no more naps – it’s a long day from work to afternoon and until he decides to sleep. Because you can’t stay at work a little while longer, you have to pick Idan up from day care. Because we can’t envy each other situation (although I never envied staying at home with a baby. Four hours were more than enough to realize that’s a hard job and that the office may be a better option).

The things I forgot to say

So maybe now it’s time to say the things I haven’t said. The forgotten words along the way to parenting. I forgot to say that Shani is doing an amazing job as a mother. That I am happy she’s my wife, and I am certain Idan is happy she is his mother. I forgot to tell Shani everyday how much I appreciate what she does and her investment. She took care of the house, took care of Idan, took care of me and in the middle of it all – maybe even forgot to take care of herself for a bit. I forgot to tell Shani that changing from a single person, to a part of a couple and then to a parent – looked so natural for her that I was afraid I am not living up to her high standards.

I forgot to tell her that dealing with fatherhood and dealing with myself is a little easier when she is around. I forgot to tell her that I am jealous of the time she had with Idan, and at the same time pretty certain I wouldn’t have survived half a year at home with a baby. I forgot to tell her that even when I broke down, she was the reason I gathered myself and shut up because she makes it seem so simple. And most of all, I forgot to tell her that even when she pisses me off, she does it very well.

And this is just the beginning

So I hope these milestones are just a sign of what’s to come. I hope: That we won’t forget to be there for each other as we were until now. That we won’t forget that even when it’s hard to deal with ourselves and with reality, we can run to each other. That we won’t forget that the parenting experience is what we make of it, and we decide how it looks and feels. And at the end of it all, We shouldn’t forget we have an amazing child. A little bit because of me, a little more because of her, a lot because of the both of us.

Half a year in to parenting, I wish you all that the woman next to you will deal with motherhood the way Shani did. Half a year in to parenthood, I wish Shani and me many years like the last 6 months.

And Shani – I LOVE YOU. I say it every morning and every evening (and sometimes in between) but maybe it’s not enough. Maybe it sounds empty when I don’t explain, like I did right here.

make up with your wife

נשלח ב Posts in English עם התגית: , , , , ,

דברים ששכחתי בדרך

משפחה בהרכבה

מחר מגיע סימן דרך – חצי שנה של הורות. עידן יהיה בן חצי שנה. מחרתיים מגיע סימן דרך נוסף. שני חוזרת לעבודה. חצי שנה של חופשת לידה חלפה לה, ונעלמה מהר כמעט כמו המחשבות שלי. באמת שלא הרגשנו את הזמן הזה עובר, למרות שחלק מהימים נראו כמו נצח. בתוך כל הבלגן הזה, שנקרא "להפוך להורים", אני לא תמיד בטוח שאת מילות ההערכה שיש לי לשני גם ביטאתי.

For the English version click here!

אני אדם מפוזר. הדברים שלי תמיד נמצאים במקומות שהם לא אמורים להיות (אני כל יום מחפש את המשקפיים שנמצאים על הראש שלי, בזמן שהם בכלל אמורים להיות בנרתיק שלהם!). המחשבות שלי תמיד חולפות מהר, לפעמים נדמה לי שלא חשבתי אותן בכלל (אני בטוח שכבר חשבתי איך יראה הפוסט הזה למשל). והמילים? כשהן על הדף, הן נשארות. כשהן בראש שלי, הן לפעמים נעלמות עם המחשבות ולפעמים יוצאות החוצה דרך הפה.

אז עכשיו נפלה לידי הזדמנות פז – לכתוב לשני את מה שעבר לי בראש חצי שנה, ולא תמיד אמרתי. באמת שניסיתי תמיד להגיד, אבל לפעמים פשוט המחשבה ברחה. אדם מפוזר, כבר אמרתי? אומרים שערכו של אדם נמדד על פי הבחירות שהוא עושה בתוך המציאות הנתונה. אני בחרתי את שני (או ששני בחרה שאני אבחר אותה?), אבל הבחירה הזו העלתה את ערכי בכל מציאות – בזוגיות, בהורות ובחיים בכלל. לא כולם מוצאים מי שיאזן אותם (וגם יוציא אותם מאיזון לפעמים), ולמזלי – מצאנו אחד את השני. וגם אחרי שהכרנו אחד את השני, בחרנו במודע להקים יחד משפחה.

משפחה בהרכבה

איך הופכים למשפחה?

כשהחלטנו להביא ילד לעולם נראה לי ששנינו לא ידענו למה נכנסנו. כשעידן הגיח לעולם, שנינו היינו בהלם בימים הראשונים אחרי הלידה. בזמן שאני עוד לא הבנתי מה זה להפוך לאבא, שני כבר נהייתה אמא. החצי שנה הזו הוכיחה לי – יש אינסטיקטים אימהיים. תוך שניות מהרגע שהפכנו להורים כבר ניתן היה לזהות אצל שני את האינסטיקטים האלה – מבט סורק לחפש את הילד, בדיקה שהילד נושם וזז, חיבוק חם ואוהב וקושי גדול להפרד כשלקחו אותו לבדיקות ראשונות.

מרגע הלידה ועד עכשיו, חצי שנה אחרי, בכל יום מחדש אני מגלה כמה כוח נדרש כדי להיות הורה, ובייחוד אמא בחופשת לידה. אני יכול לכתוב שאני עבדתי בזמן הזה, ופרנסתי, ולמדתי, וטיפלתי באלפי סידורים – אבל הכל בטל לעומת התמודדות עם פעוט קטן ומלא אנרגיה. במשך חצי שנה שני היתה צריכה להיות קשובה לכל רחש, תנועה וציוץ של עידן, לעיתים על חשבונה. לא הצלחתי להבין למה היא לא הספיקה לאכול אפילו צהריים, בזמן שלה היה ברור שיותר חשוב שעידן יהיה קרוב לאמא ורגוע גם כשהגזים עושים לו בלגן בבטן..

עכשיו שני חוזרת לעבודה. אני עוד לא יודע מה המצב צופן בחובו, אני בטוח שיהיה לא פשוט. כי פתאום כבר אין שנ"צ כשעידן ישן, אלא יש יום אחד ארוך שנגמר כשעידן מחליט. כי פתאום כבר אי אפשר להתעכב קצת בעבודה, כי צריך לאסוף את עידן מהגן. כי פתאום שנינו במצב שבו אי אפשר יותר לקנא במה שהשני עושה (למרות שלא באמת קינאתי בה. ארבע שעות עם עידן הספיקו לי, וגם לשני, כדי להבין שלפעמים עדיף להיות במשרד).

דברים ששכחתי להגיד

אז אולי עכשיו הגיע הזמן שאגיד את הדברים שלא אמרתי. את הדברים ששכחתי להגיד בדרך להורות. שכחתי להגיד ששני עושה עבודה מדהימה כאמא. שאני מאושר שהיא אישתי, ואני בטוח שגם עידן מאושר שהיא אמא שלו. שכחתי להגיד לשני מדי יום שאני מעריך את ההשקעה שלה. שהיא השקיעה בלדאוג לבית, לדאוג לעידן, לדאוג לי ובתוך כל זה – גם להתמודד עם זה שלפעמים היא קצת שכחה גם לדאוג לעצמה. שכחתי להגיד לשני שלהפוך מאדם יחיד, לחלק מזוגיות, ואחרי זה גם לאמא – נראה אצלה כל כך טבעי שפחדתי שאני לא עומד בסטנדרטים הגבוהים שלה.

שכחתי להגיד לה שההתמודדות עם האבהות וגם עם עצמי הופכת לקצת קלה יותר כשהיא לידי. שכחתי להגיד לה שאני מקנא בזמן שהיה לה עם עידן, ובו בזמן גם די בטוח שלא הייתי שורד חצי שנה בבית. שכחתי להגיד לה שגם כשנשברתי, היא זו שגרמה לי לאסוף את עצמי ולסתום את הפה כי אצלה הכל נראה פשוט יותר אבל קשה יותר. ויותר מהכל, שכחתי להגיד לה שגם כשהיא מעצבנת אותי, היא עושה את זה מעולה.

זו רק ההתחלה!

אז אני מקווה שסימן הדרך שהגענו אליו הוא רק סימן לבאות. שלא נשכח להיות שם אחד בשביל השני כמו שהיינו עד עכשיו. שלא נשכח שגם כשהכי קשה לנו עם עצמנו ועם המציאות, אנחנו יכולים לברוח אחד לשני. שלא נשכח שחוויית ההורות הזו היא משהו שאנחנו יוצרים לעצמנו, ואנחנו קובעים איך היא תיראה. ובסופו של דבר, שלא נשכח שיש לנו ילד מדהים. קצת בזכותי, קצת יותר בזכותה, והרבה בזכותנו.

חצי שנה לתוך ההורות, יש דברים ששכחתי להגיד בדרך. חצי שנה לתוך ההורות, אני מאחל לכל אחד שהאישה שאיתו תתמודד עם האימהות כמו ששני התמודדה. חצי שנה לתוך ההורות, אני מאחל לי ולשני עוד הרבה שנים מאושרות כאלה.

אם גם אתם שכחתם להגיד כמה דברים לנשים שלכם, אז אין זמן טוב יותר מעכשיו. תגידו את זה בטלפון, בSMS, בווטסאפ, בפייסבוק או סתם תשלחו יונת דואר – אבל תגידו. נשים לא קוראות מחשבות, הן רק שולטות בהן 🙂

ולשני – מאמי שלי, אני אוהב אותך! אני אמנם אומר את זה כל בוקר וכל ערב (וגם הרבה פעמים באמצע) אבל אולי זה לא מספיק. אולי זה נשמע ריק מתוכן, אבל הנה מה ששכחתי להגיד כדי למלא את זה בתוכן. ומכיוון שאני חייב לסגור איזה התערבות שהיתה לנו ולעמוד במילה שלי, זה בשבילך:
אישתי? כמעט תמיד צודקת

נשלח ב בדיקת אבהות - פרלמנט האבות של Xnet עם התגית: , , , ,

איך לא לאבד ילד בתאונת דרכים

לפני שהילד הופך למלאך - תשמרו עליו

זה עניין של סטטיסטיקה. באמת. זה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו, גם להורים הנורמליים ביותר. בטיחות זה אף פעם לא משהו לזלזל בו, ואני למדתי את זה דרך טעויות של אחרים. לא משחקים בבטיחות של הילדים שלנו, וגם לא בבטיחות שלנו!

לפני שהילד הופך למלאך - תשמרו עליו

אף אחד לא רוצה להגיע למצב הזה. זה מצב קשה. מצב שבו מאבדים ילד. מכיוון שאני מאמין שניתן למנוע הרבה ממקרי המוות, גם אני תורם למאמץ, ומנסה להפיץ – איך לא לאבד ילד בתאונת דרכים. חלק מהדרכים פשוטות מאד (תחרגו את הילד!) וחלקן קצת יותר מסובכות (להתקין נכון את הכיסא). ישעוד הרבה משתנים לעניין הזה, אבל אם יש משתנים שנמצאים בשליטתכם – תעשו את המירב כדי למנוע את התאונה הבאה – או חמור מכך – את הפציעה הבאה (חמסה חמסה חמסה).

סיפור שהיה כך היה – חבר יקר שלי הוא גם איש עסוק מאד. וגם אשתו. בזמן שהיא בחו"ל בנסיעות עבודה, ההורים שלו מסייעים להם עם הילד. להורים יש כיסא בטיחות משלהם בשביל לעזור להם, וטוב שכך. באותו יום אימא של החבר הייתה אמורה לאסוף את הילד מהגן, אבל הסבא (בעלה של..) נסע עם הרכב שבו מותקן כיסא הבטיחות. החבר, איש דעתן ודאגן לכל הדעות, הזהיר את אמו לבל תיסע ללא כיסא בטיחות: "זה מסוכן מאד. כיסא בטיחות מקטין את הסיכון למוות ב70%! את לא רוצה לאבד את הנכד היחיד שלך, נכון?". הסבתא מיהרה להתגונן, ואמרה – "מהגן לבית שלנו זו נסיעה של חמש דקות. הילד ישב חגור מאחורה, והכל יהיה בסדר". מכירים את הכל יהיה בסדר? מבינים כבר את ההמשך?

אז חבר שלי התעקש על התקנת כיסא בטיחות ברכב של הסבתא

הוציא את הכיסא מהרכב שלו, העביר לרכב של אימא שלו, התקין ומשך ובדק ווידא שהכיסא מהודק כראוי. האימא קצת נעלבה. האם הבן שלה לא סומך עליה? יכול להיות שהוא לא מאמין שהיא רוצה את טובת הנכד שלה? "אני לא משחק בחיים של הבן שלי, ובטח שלא מהמר עליהם. עלייך אני סומך במאה אחוזים, אימא. אלה הנהגים האחרים שמפחידים אותי מאד". ואם אתם יודעים איך משלים מתנהלים, כבר הבנתם מה קרה כשהסבתא אספה את הילד מהגן – נהג לא זהיר במיוחד שהיה עסוק בלסמס פגע ברכב של הסבתא מאחור. הילד היה חגור כראוי, וגם הסבתא. שניהם נבהלו מאד מהמכה, אבל יצאו ללא פגע ואפילו ללא שריטה.

הסיפור אמיתי, ויש הרבה ללמוד ממנו

זה סיפור אמיתי. וכמוהו שמעתי עוד רבים. חלקם נגמרו ללא פגע, וחלקם נגמרו באישפוז בבי"ח ותקופת שיקום ארוכה. יש לי חברים שנהרגו בתאונות דרכים, נפצעו בתאונות דרכים, וברי המזל שבהם – עשו תאונות ויצאו מהן בשלום. לאוטו היה קצת פחות מזל ברוב המקרים. כמו שאמרתי בהתחלה – זה באמת עניין של סטטיסטיקה. אם יודעים את העובדות על תאונות דרכים מבינים שהתאונה יכולה לקרות לכל אחד, גם לזהירים שבינינו, ואם נרצה לשמור עלינו ועל ילדינו – חשוב שנדע איך ניתן לשפר את הבטיחות ברכב.

כמה לקחים מהסיפור:
  • כתיבת SMS בזמן נהיגה שקולה לנהיגה בעיניים עצומות. הנהג לא מרוכז בכביש, ובטח שלא מסוגל להגיב בזמן. עשו לעצמכם טובה – אל תעשו את זה.
  • ילד עד גיל 8 מחויב במושב בטיחות – בין אם זה בוסטר (גיל 3-8 שנים), מושב בטיחות עם הפנים קדימה (גיל שנה עד 3 שנים) או מושב בטיחות הפונה לאחור (גיל 0 עד שנה לפי החוק, ועד שנתיים לפי המלצות איגודי בטיחות באירופה וארה"ב).
  • ילד מחויב במושב בטיחות כי מושב הבטיחות מקטין את הסיכון למוות ב70%!!!! ואם זה לא מספיק לכם, אז יש גם קנס על אי שימוש במושב בטיחות לילד – 1,000 ש"ח לתינוקות עד גיל שנה, 750 עבור פעוטות (גילאי 2-3) ו- 500 ש"ח עבור גילאי 4-8. אם לא כואב על הילד אולי יכאב על הכיס.
  • מרבית תאונות הדרכים קורות במרחק של עד חמישה ק"מ מהבית. אולי זה המרחק הקצר והביטחון שנגיע אולי זה הזלזול ("כי זה נסיעה של שתי דקות"). בכל מקרה, דווקא כשאתם קרובים הביתה – תיזהרו!

כולנו צריכים להשקיע יותר בבטיחות

בכנס שהשתתפתי בו לא מזמן בנוגע לבטיחות ילדים בכלי רכב הבנתי כמה אני לא יודע על בטיחות בדרכים, בטח שלא בטיחות של ילדים. ומסתבר, שאני לא היחיד שלא יודע. הורים רבים לא יודעים או לא מבינים כמה חשובה הבטיחות ברכב. וישנם כאלו אשר מצבם אפילו חמור יותר – הם חושבים שהם יודעים, אבל הם טועים ובגדול. אם הייתי שומע את הסיפור מתחילת הפוסט לפני הכנס, לא בטוח שייתי עולה על כל כשלי הבטיחות שיש. אולי על הברורים שביניהם, אבל אין ספק – למדתי כמה דברים חדשים שאני אשמח לחלוק איתכם

מה למדתי על מושבי בטיחות לרכב

בכנס הבטיחות, שאורגן על ידי חברת Britax וארגון "בטרם" לבטיחות ילדים הוצגו נתונים מאד מעניינים על מושבי בטיחות וגם ניתנו הרבה עצות שימושיות. למשל – הידעתם שב- 72 אחוזים ממושבי הבטיחות מותקנים עם שגיאה קריטית אחת או יותר? זה אומר שכמעט 3 מכל 4 מושבי בטיחות לא הותקנו נכון, והילדים שיושבים בהם לא בטוחים בכלל. מושב בטיחות המותקן נכון מוריד את הסיכון למוות ב-71% בתינוקות (עד גיל 3) וב-54% בילדים (גיל 3 ומעלה, בעת חגירה עם חגורת בטיחות ובוסטר).

בכנס למדנו גם על יתרונותיו של תקן שנקרא ISOFIX. זהו תקן לחיבור כיסאות בטיחות לשלדת הרכב על ידי התקן ייעודי. תקן הISOFIX הומצא ופותח על ידי Britax בשיתוך חברת פולקסוואגן, וכל יצרני הרכב אימצו אותו החל משנת 2003. כיום זהו הסטנדרט להתקנת כיסאות בטיחות, במקביל לגרסא האמריקאית של התקן שנקראת LATCH. באמצעות ISOFIX, ניתן להוריד את אחוזי השגיאות בהתקנת מושבי בטיחות מ72% ל 4% בלבד! היתרון הכי גדול של איזופיקס – הוא עובד בשיטת קליק וגמרנו. מתקינים כיסא בטיחות בקלות – בלי להסתבך, בלי להתאים חגורות, והכי חשוב – הילד שלכם הרבה יותר בטוח. יש לו גם חסרונות – הוא יקר יותר (בחלק מהדגמים בצורה ניכרת) ואם יש לכם אוטו ישן יותר מ2003 – תבדקו אם בכלל יש לכם איזופיקס ברכב.
סיקרנתי אתכם על איזופיקס? רוצים לשמוע עליו יותר? היכנסו לפוסט "איזופיקס, כיסאות בטיחות לתינוק והתקנה נכונה ברכב"

אז איך לבחור כיסא בטיחות לילד שלכם?

ישנם כיסאות מכל מיני גדלים, סוגים וקבוצות המתאימים לילדים מכל מיני משקלים וגילאים. אם אינכם בטוחים איזה כסא מתאים – התייעצו עם מי שמוסמך לכך בחנות תינוקות. אני ממליץ גם לבדוק מבחני ריסוק שנעשו לכיסאות בטיחות. סיכום נהדר של מבחני הריסוק של כיסאות בטיחות ושל כיסאות בטיחות משולבי בוסטר ניתן למצוא באתר של אבי ורון – איש אשר מבין רבות בבטיחות וטכנולוגיה.

כדי שהילד שלכם ישן בשקט, תחגרו אותו ותשמרו עליו!

כדי שהילד שלכם ישן בשקט, תחגרו אותו ותשמרו עליו!

אם באמת אכפת לכם מהילדים שלכם, כדאי שתגנו עליהם

בחרו להם את הכסא הנכון, המתאים לגילם וגודלם. הקפידו לחגור אותם (גם בנסיעות קצרות). אתם לא בטוחים איך להתקין את כיסא הבטיחות? ישנם טכנאי כיסאות בטיחות אשר מוסמכים לעניין. כמעט בכל חנות גדולה למוצרי תינוקות יש טכנאי אשר מוסמך להתקין את הכיסא ברכב שלכם. ואחרי כל ההתקנות האלה – הקפידו לחגור את הילד שלכם!

יותר מכך – האחריות מוטלת על כולנו – על ההורים, על הילדים, על הגננות (והגננים), ועל המורים והמורות. ראיתם מישהו בלי כיסא בטיחות? מישהו שלא חגר את הילד שלו? תעירו לו. תסבו את תשומת ליבו. אם אתם מחנכים – בין אם בגן או בבי"ס – שאלו את הילד וההורים אם הם זוכרים לחגור כל פעם, או רק הזכירו להם "לא לשכוח לחגור!".

תחגרו. גם אתם כדוגמה אישית, וגם תחגרו את הילד שלכם. בנסיעות ארוכות, בנסיעות קצרות, בסתם קפיצה למכולת – תחגרו!

נשלח ב Blog עם התגית: , , , , , ,

איזופיקס, כיסאות בטיחות לתינוק והתקנה נכונה ברכב

תאונת רכב

אם אתם הורים לעתיד, הורים טריים, או הורים מנוסים לפני קנייה של מושב בטיחות חדש לתינוק שלכם – זו הכתבה בשבילכם. איך מתאימים כסא לילד? איך בוחרים את צורת ההתקנה? ואיך מתקינים את הכסא בטיחות ברכב? רוצים לדעת יותר על כיסא בטיחות לרכב? המשיכו לקרוא!

אחרי שהשתתפתי בכנס בנושא בטיחות ילדים, וגם שמעתי סיפור אישי מחבר איך כמעט איבד ילד בתאונת דרכים, החלטתי לחלוק עוד מהמידע שקיבלתי בכנס. שמרו על הילדים שלכם – הם הדבר הכי יקר לנו!
תאונת רכב

מי צריך כיסא בטיחות לרכב?

החוק בישראל קובע כי ילד עד גיל 8 ישב בכיסא בטיחות בעת נסיעה ברכב. תינוק בגילאי 0 עד שנה מחויב לשבת בכיסא המותקן נגד כיוון הנסיעה. תינוק מגיל שנה עד גיל 3 שנים ישב בכיסא בטיחות (עם רתמות) המותקן עם כיוון הנסיעה. התקנות באירופה אגב, קובעות כי תינוק ישב נגד כיוון הנסיעה עד גיל שנתיים. בארץ זה נתון לשיקול ההורים. מגיל 3 ועד גיל 8 הילד כבר יכול להשתמש בחגורות הבטיחות של הרכב בסיוע בוסטר.

החוק בישראל מלווה גם בקנסות להורים שהחליטו להקל ראש בעניין כיסאות הבטיחות – על תינוק בין 0 לשנה תשלמו 1,000 ש"ח, על תינוק בין גיל שנה לשלוש תשלמו 750 ש"ח, ועל ילד בגילאי 3-8 תשלמו 500 ש"ח במידה ולא יהיו חגורים כראוי בעת נסיעה ברכב.

איך לבחור כיסא בטיחות לרכב?

כל אחד בוחר כיסא בטיחות לתינוק בדרך שלו. חלק בוחרים לפי מחיר, חלק מתאימים בין הכיסא לגודל הרכב (חשוב במיוחד ברכבים קטנים), חלק מההורים חושבים על הצבע המתאים לילד, וחלק קטן מההורים באמת בודק כמה הכיסא בטוח.

בעת בחירת כיסאות בטיחות לתינוק יש לכם הרבה אפשרויות. ישנם יצרנים רבים מארצות שונות אשר מציעים מגוון מוצרים רחב. בין השמות הבולטים – ברייטקס, אוונפלו, מקסי קוזי. ישנם מספר סוגי כיסאות בטיחות, וכדאי להכיר מה הם ומה ההבדלים ביניהם. הרגולציה והתקנים מחלקים אותם למספר קבוצות:
סלקל: כסא בטיחות המיועד לתינוקות מגיל 0. זהו בד"כ כסא בטיחות הניתן לניתוק קל מהרכב, על מנת להקל על נשיאת התינוק מהבית אל הרכב ומהרכב אל הבית. טיפ חשוב לבטיחות: מומלץ לקנות בסיס לסלקל. התקנה נכונה של הבסיס תקל על ההורים ותקל על החיבור של הסלקל לרכב גם אם יש לחץ, ממהרים או שהילד בוכה.
כסא בטיחות רמה 0: כסא בטיחות מגיל 0 עד גיל שנה, הניתן להתקנה רק נגד כיוון הנסיעה (הילד יושב עם הפנים אחורה). זהו בד"כ כסא קצת גדול יותר מסלקל, ולכן יתאים לאורך יותר זמן.
כסא בטיחות רמה 2 או 3: כסא בטיחות הניתן להתקנה גם נגד כיוון הנסיעה וגם עם כיוון הנסיעה. מתאים עד 36 ק"ג, כך שבהחלט יספיק עד השלב שבו הילד עובר לבוסטר.
כסא בוסטר: כסא בטיחות שמטרתו להגביה את הישיבה של הילד. מתאים מגיל 3 עד גיל 8, ומולץ גם להתאים לפי גובה הילד. החגירה בבוסטר היא בד"כ עם חגורות הבטיחות של הרכב, ולא עם ריתמות ייעודיות.
כסא בטיחות רמה 123, או כיסא בטיחות משולב בוסטר: כיסא בטיחות המתאים מ0 ק"ג ועד 45 ק"ג (בערך- משתנה מיצרן ליצרן) וניתן להתקנה נגד כיוון הנסיעה, עם כיוון הנסיעה, וגם כבוסטר (עם הרתמות של הכיסא או עם החגורות של הרכב).
כיסא תינוק לרכב - סלקל כיסא בוסטר
בעת בחירת הכיסא מומלץ לקחת את הילד עמכם, על מנת לבדוק אם הכיסא מתאים לו. כמו כן, לאחר סיבוב בחנויות וקבלת ההצעות שלהם, אני ממליץ לכם לחפש האם הכסא עומד בכל תקני הבטיחות האירופאיים ועבר מבחני ריסוק. אישית, אני בחרתי רק כיסא שמצטיין במבחני הריסוק. היה חשוב לי שהילד שלי יהיה בטוח ככל האפשר. זאת הסיבה שבחרתי גם בכיסא הניתן להתקנה באמצעות ISOFIX.

מה זה איזופיקס (ISOFIX)?

איזופיקס הוא תקן להתקנת כיסאות בטיחות באמצעות חיבור לשלדת הרכב. התקן פותח על ידי חברת britax וחברת פולקסוואגן בשנת 1997, והפך מאז לסטנדרט של תעשיית הרכב ותעשיית כסאות הבטיחות לילדים. איזופיקס נמצא ברכבים מאז שנת 2003 כסטנדרט, ואם אתם לא בטוחים – פשוט גשו לספסל האחורי וחפשו את תווית איזופיקס, או דחפו יד בין המשענת גב למושב עצמו וחפשו ווי ברזל מרובעים.

מטרת האיזופיקס היא להקל על התקנת כיסאות הבטיחות ברכב. חיבור באמצעות איזופיקס הוא חיבור ב"קליק" – לוקחים את התפס של הכיסא, מתאימים לווים של האיזופיקס באוטו, שומעים קליק – והכל מותקן כראוי. היתרון הכי גדול של האיזופיקס הוא מניעת שגיאות התקנה. נתון מדאיג – 73% מההתקנות של כיסא בטיחות באמצעות חגורות הרכב הינן התקנות עם שגיאות קריטיות הפוגעות בבטיחות. בהתקנות באמצעות שימוש באיזופיקס הטעויות כמעט נעלמות לחלוטין, ו96% הן התקנות ללא שגיאות כלל!!

לתקן האיזופקיס יש גם תקן מתחרה שנקרא LATCH – זהו תקן אמריקאי אשר די דומה באופיו לתקן האיזופיקס, ולכן בארץ גם כיסאות המיוצרים בארה"ב ייחשבו כבעלי איזופיקס, למרות שבהוראות המצורפות יהיה רשום LATCH.

כמה המלצות לקניית כיסאות בטיחות לתינוק:

  • בחרו את הכיסא שמתאים לכם בשילוב של פרמטרים – אל תבחרו רק לפי מחיר, רק לפי בטיחות, או רק לפי צבע. בחרו את הכיסא הבטוח ביותר שהכי מתאים לכם, לכיס שלכם וכמובן לילד.
  • למרות הסעיף הקודם – לפעמים עדיף להשקיע יותר בכיסא לטווח ארוך (כסא בטיחות משולב בוסטר למשל) ולא לחסוך. ילדים יכולים לגדול בקצב מהיר וההוצאה על כיסא איכותי שווה את הכסף.
  • לכו למספר חנויות ובקשו המלצות. לכל חנות יש מותג מועדף, ולכן אולי יהיו קצת "משוחדים" אבל עדיין שווה ללמוד עוד קצת על המוצרים.
  • אחרי שהייתם בחנויות – התייעצו עם האינטרנט. יש מומחים כמו אבי ורון, ויש הרבה כתבות באתרים שונים על כיסאות מומלצים. אם אתם במצב רוח משקיע – חפשו האם כיסא עבר מבחני ריסוק, ואם כן – איזה ציון הוא קיבל.
  • רוצים לדעת אם הכיסא בטיחות לתינוק הותקן נכון? לכו לפי "כלל ה-2.5" – כיסא תינוק המותקן נכון לא אמור לנוע יותר מ2.5 ס"מ לכיוון חזית הרכב, ולא לצדדים. הפעילו מעט כוח ובדקו את ההתקנה שלכם.
  • גיליתם שההתקנה לא טובה? ישנם טכנאי כיסאות בטיחות המוסמכים להתקין כיסאות בטיחות נכון ובצורה בטוחה.
נשלח ב Blog עם התגית: , , , , , ,

15 עובדות מעניינות על כלי רכב, תאונות ומה שביניהם

מכונית פורמולה 1

כלי רכב ותאונות זה נושא מעניין. לפעמים זה מצחיק, לפעמים זה עצוב, ולפעמים זה ממש חשוב. חלק מהעובדות מפחידות, חלקן מצחיקות וחלקן סתם מוזרות. קריאת חובה לפני הפעם הבאה שאתם עולים על הכביש.

אם אתם מחפשים מידע על "איך להתאים מושב בטיחות לילד", אני ממליץ לכם על הפוסט הזה: "איך לא לאבד ילד בתאונת דרכים". אם אתם רוצים לדעת איך לשפר את הבטיחות של ילדכם בעת נסיעה ברכב, מה זה איזופיקס, ואיך הוא משפר בטיחות אצל ילדים – היכנסו לפוסט הזה: {קישור לפוסט על איזופיקס}.

ועכשיו, 15 עובדות מעניינות על כלי רכב, תאונות ומה שביניהם:

  1. דו"ח התנועה הראשון אי פעם (!!) על מהירות ניתן ניתן ב1896 לוולטר ארנולד, בריטי נחמד שנסע 13 קמ"ש באיזור של 3 קמ"ש. כן כן, שמעתם נכון – 13 קמ"ש. יש ויכוח על העניין, וחלק טוענים שהדו"ח הראשון ניתן לנהג מונית במנהטן ב-1899. נהגי מוניות – עוברים על חוקי התנועה מאז 1899 🙂
  2. מחקרים מעריכים שנהג ממוצע יקלל 32,000 פעמים במהלך חייו. גם נהגות ממוצעות. וכן, זה מחקר אמיתי שנערך בארה"ב. הישראל המספר כנראה גדול יותר.
  3. מרבית התאונות קורות במרחק של 5 ק"מ מהבית. תחברו את זה עם אחוזי חגירה נמוכים עד לא קיימים בנסיעות קצרות, ויש לכם תאונה עם נפגעים. מרבית התאונות קורות ליד הבית
  4. הסיכוי לעשות תאונה בזמן דיבור בטלפון גדול ב- 400% מאשר הסיכוי ללא דיבור בטלפון (אז תתקשרו חזרה אחרי שתחנו, בחייכם).
  5. וגם כתיבת SMS זה גרוע באותה מידה. למעשה, אם כתיבת SMS ממוצעת הינה 4.6 שניות (מחקרים מוכיחים), במהירות של 100 קמ"ש תספיקו לעבור מרחק של כ-120 מטר בנהיגה עיוורת (מרחק השווה למגרש כדורגל). האם הייתם עולים על כביש מהיר ומכסים לעצמכם את העיניים ב 100 קמ"ש?

    המרחק שעברתם בזמן שכתבתם SMS

    המרחק שעברתם בזמן שכתבתם SMS

  6. גברים ונשים עושים כמעט אותה כמות של תאונות. יחד עם זאת, גברים מעורבים ביותר תאונות חמורות מנשים. יש כאלו שיגידו שזה בגלל שגברים בטוחים בעצמם, נוהגים יותר אגרסיבי, או שפשוט זה ככה. אני טוען שזה בגלל האישה שלידם שצועקת "תיזהר", "תנהג יותר לאט", ו "למה כל פעם שאני מעירה לך אתה מתעצבן?".
  7. בארה"ב, לילדים בני 4 יש את הסיכון הנמוך ביותר למוות מכל נוסעי הרכבים בשאר הגילאים. גורם לכם לחשוב שוב על לחגור את הילד היקר לכם מכל?
  8. בצרפת, מוטל על כל נהג (ונהגת) לקחת עימו "ינשוף" למדידת אחוז האלכוהול בדם. ככה זה בתרבות שממש אוהבת יין.
  9. באנגליה תקבל קנס של 30 פאונד (175 ש"ח) אם תצפור בזמן שהאוטו עומד. בפקקים של ישראל, עם הצפירות של הישראלים, מעניין כמה כסף המדינה הייתה עושה.
  10. ושוב באנגליה – שוטרי תנועה באנגליה מסתובבים עם בובות של דובים ברכב. זה לא כי הם פוחדים בלילה, זה כדי שאם יפגשו ילד שהיה מעורב בתאונה, יוכלו לנחם אותו יותר בקלות. מנומסים הבריטים האלה!
  11. סטיב ג'ובס נהג לנסוע במכונית ללא לוחית רישוי. איך זה אפשרי? החוק בקליפורניה קובע שלמכונית חדשה מותר לנסוע עד חצי שנה ללא לוחית רישוי. כל מה שסטיב ג'ובס היה צריך לעשות זה להחליף מכונית כל חצי שנה. רק שסטיב ג'ובס עשה את זה עם מרצדס SL55 AMG (עניין פעוט של 1.8 מיליון ש"ח. כל חצי שנה)
  12. 90% מהנהגים שרים בזמן נהיגה בשלב כלשהו. כן, גם אתם.
  13. רגע של מוזרות – בדרום אפריקה, לבעלי BMW מותר להתקין להביורים (הדברים האלה שיורקים אש) כאמצעי מיגון מפני חוטפי מכוניות. ובארץ? אפילו אזעקה רועשת כבר אסור לשים.
  14. מכונית פורמולה הנוסעת ב200 קמ"ש יוצרת כל כך הרבה כוח הצמדה (לכביש) שהיא מסוגלת לנסוע על תקרה של מנהרה. מעניין מה ניוטון היה אומר על זה? מכונית פורמולה 1
  15. כל יצרני הרכב מנסים לייצר מכונית שתנהג בעצמה, בזמן שגוגל כבר עושה ניסויים במאות מכוניות בקליפורניה. באופן לא מפתיע, הדבר שהכי מקשה על המכונית האוטונומית הוא נהגים אחרים על הכביש.

אם אהבתם את הפוסט הזה, או כל אחד מהפוסטים האחרים שלי, אני מזמין אתכם להירשם למעקב אחר הבלוג, ולקבל התראות כאשר אני מפרסם פוסט חדש! הרשמה ניתן לעשות על ידי הרשמה בתיבה מצד שמאל למעלה. וכמובן – אני תמיד אשמח לשמוע את התגובות שלכם.

נשלח ב Blog עם התגית: , , ,