איפה אבא? פוסט על האבהות ותפיסת החברה, שמנסה למצוא תשובה לשאלה למה כשאבא לא נמצא זה ברור לכולם, אבל כשאמא חסרה – משהו פה לא בסדר. אני שומע את הסיפורים מאבות שונים ובמקומות שונים – הם מרגישים את הסביבה שבודקת אותם, שמנסה להבין איפה האמא. כשאבא עם הילד, כולם שואלים איפה אמא. וכשאמא עם הילד? כולם יודעים איפה אבא,ואין בכלל שאלות. למה אף אחד לא שואל את האמא – איפה אבא?
סיפור שהיה כך היה
לפני כמה שבועות הלכנו זוגתי ואני לקניון עם חברים. לקחנו את עידן הקטן איתנו כמובן. זוגתי שתחיה נכנסה לאחת החנויות, וכך יצא שאני טיילתי עם עידן על הידיים למשך עשר דקות. כל מבט שזיהה תינוק קטן בידיו של גבר, לווה מיד אחריו בחיפוש קצר מסביב לראות איפה האמא. מסתבר שאבא אינו יכול לדאוג לבנו בן החודשיים, אם אין אמא שמלווה אותם בקניון.
המבטים החוקרים שחיפשו את האמא, והפליאה בכך שאני לבדי עם פעוט קטנטן, היו מעין חותמת בשבילי – הסביבה אינה מוכנה לקבל אבא מעורב. אם אמא היתה מסתובבת לבדה עם הילד, הכל בסדר. אם אבא לבד עם הילד – צריך להתחיל לדאוג!
אני אבא, ואני נמצא פה
אז קודם כל, תנו לי להרגיע אתכם – אני מסתדר מצוין עם עידן, ושני סומכת עלי כשאני איתו. אני נשאר איתו לבד לפחות פעם בשבוע, ומה אתם יודעים: אני מסתדר מצוין, תודה ששאלתם. אני גם די בטוח שיש עוד אבות כמוני, שסובלים את המבטים המתנשאים, החושדים, החוששים – מה יעלה בגורלו של הילד הזה. וכמובן תמיד אני מחכה לראות מי חושב את המחשבה הכי מצחיקה – הוא אבא חד הורי או גיי?
אני רוצה להבהיר – היחס לגברים ונשים שונה בכל תחומי החברה ובכל סביבה, וכן – יש קיפוח של נשים. אבל בעוד הדרת נשים היא נחלת הציבור החרדי/דתי (או לפחות חלקו), הדרת אבות היא נחלת כלל החברה – נשים, גברים,ילדים, וכל מה שביניהם. לא רק שאבא אינו חלק מרכזי במשפחה, אלא הוא בחזקת נעלם. בדור של ההורים שלנו, כשאבא היה מפרנס ומחנך, זה היה נכון. היום? הגיע הזמן לעדכן את הפרדיגמה.
הפרסומות כמשל
מי ראה לאחרונה אבא שמופיע בפרסומת כאבא מתפקד ופעיל? בחו"ל אבות הם כבר חלק פעיל מהחיים של המשפחה ולכן גם בפרסומות כבר פונים אליהם, ובארץ? בארץ אמא יודעת יותר טוב מכולם (ותודה לך אבקת מרק של אסם), רק אמא יודעת לנקות (כי אבא לא יוצלח. ותודה לכם חברת סנו וגם ניקול), אמא שומרת על התזונה של הילד (נוטרילון? סימילאק? מטרנה? כולם פונים לנשים), אמא מקלחת את הילדים, ועוד ועוד דוגמאות יש בעניין הזה. ובפועל? מרק עוף אני מכין מעוף אמיתי, אני דואג לנקות את הבית, אני מאכיל את הבן שלי וחשוב מכל – אני עושה קניות לבית!
ואם חשבתם שזה נגמר בפרסומות, אז לא. זה קורה בטיפת חלב ("איפה האמא? לא הרגישה טוב? אתה בטוח? אפשר אולי להתקשר אליה? או שיש לך תעודת זהות?"). זה קורה במשרדי ממשלה ("לרשום את הילד? רק בנוכחות האם. מה זאת אומרת היא לא יכולה לקום מהמיטה כי היא ילדה לפני יומיים? אז כשהיא תוכל לבוא, תלכו למשרד הפנים הקרוב"). זה קורה במקומות עבודה ("אז מה אם נולד לך ילד? אתה האבא. אין חופשת לידה לאבות. תחזור לעבודה!"). זה קורה בכל מקום.
אני לא אמא, לא רוצה להיות אמא, ולא יכול להיות אמא
אני לא רוצה להיות אמא. אמא יש רק אחת, וכבודה הוא גדול. היא סחבה את התינוק 9 חודשים. היא מטפלת בו בחופשת לידה בזמן שאני עובד (וכן, הייתי מוכן להתחלף איתה ואפילו הצעתי). היא כנראה תעבוד פחות ממני, ותראה אותו יותר. אבל זה רק בגלל שאני לא יכול. לא יכול בגלל הסביבה, בגלל החוק, בגלל שבסוף – מישהו צריך להביא כסף הביתה, ואישתי לא תוותר על התענוג שבלבלות עם הילד הרבה זמן. ואני? אני לגמרי מבין אותה ותומך.
יחד עם זאת אני רוצה להיות שם! לא רוצה להיות פה, במשרד. לא רוצה לחכות בחוץ בטיפת חלב. לא רוצה לראות פרסומות ולחפש את אבא. לא רוצה לתת לילדים שלי להרגיש שאבא שווה פחות. והכי אני לא רוצה, שיתייחסו אלי כאילו אני שווה פחות.
רוחות של שינוי
במהלך השנים האחרונות מורגש שינוי מהותי בתפקידו ותפקודו של האבא במשפחה – יש יותר אבות מעורבים, יש יותר אבות שמניחים את העט לטובת זמן איכות עם הילדים, ויש אבות, שתאמינו או לא, מכירים את הילד שלהם לפחות כמו האימא.
יש לנו עוד דרך ארוכה לשוויון בין האבא לאמא. מחקרים מוכיחים שגם כשאבות לוקחים על עצמם את תפקיד גידול הילדים, הסביבה ואפילו הם עצמם תופסים את התפקיד כ"אמהי" ולא כתפקיד הורי. הוא לא אבא מעורב, הוא "תחליף אמא". השינוי הזה הוא קשה תפיסתית, ואין ספק שיקח לו זמן לחלחל לכל שכבות החברה, אבל השינוי בהחלט מורגש.
אז אם אתם מובילי דעה, קובעי מדיניות, קופירייטרים של פרסומות – אני אבא, ואני פה. באמת. וכמוני יש עוד הרבה. תנו לנו את הכבוד שמגיע לנו, ואנחנו ניתן כבוד חזרה. אנחנו לא סוג ב', אנחנו לא בחזקת נעלם. אנחנו כוח צרכני גדול (ובעל אצבע על השאלטר), אנחנו כוח עבודה גדול (אז תנו לצאת הביתה ולראות את הילד), ואנחנו רוצים להראות לאבות אחרים שיש עוד דרך להיות הורה.
והערת סיום – לאמהות שביניכן – תנו לאבות יותר אחריות. הם יהנו מזה. הם יאהבו את זה. אתן תרגישו שיש לכן שותף, ולא רק נושא כלים. זה משתלם לכולם, ובעיקר לילדים שלכם.
ולמי מכם שרוצה לראות כמה האבות לא מוצלחים בפרסומות, הנה מדגם מייצג:
אבא לא רוצה לנקות, אמא כן:
אמא לא מתפשרת. כנראה שאבא כן:
ומי יוצא מוקדם מדי לעבודה ועושה צחוק מהילד? אבא!
מי מכיר את הילדים יותר טוב מכולם? גם יותר מאבא? מי מכין מרק מאבקה? בטוח לא אבא.
