אני נגעל מכל פרשה של הטרדה שמתפרסמת. אני גם יודע ש99% מההטרדות המיניות לא זוכות ליחס, או להגיע לתקשורת, או בכלל להתייחסות לגיטימית. ישנם עשרות מקרים שבהם התעלמו מההטרדה, או נתנו למוטרד הרגשה של אשמה ואף פגעו בו בעקיפין על כך שהעז להתלונן. וזה כל כך נפוץ, שאנחנו אפילו לא מבינים מהי הטרדה, אפילו כשהיא פוגעת לנו בפרצוף (או במקומות אחרים).
זה מצב נוראי, ואני באמת מאשים את התרבות הישראלית הקלוקלת שגורמת לנו לדרוש שוקולד, ולצעוק על הפקיד, ולחתוך בכביש, ולהרגיש שהכל מגיע לנו ושכל מי שלידנו לא שווה חצי מאיתנו. במקום לתת כבוד למי שמולנו אנחנו דורשים כבוד לעצמנו. במקום לחשוב לפני שהפיוז קופץ, אנחנו קודם מתעצבנים וצועקים ומתעלמים. במקום להבין שיש בנאדם מולנו, אנחנו מתנהגים כמו בהמות.
יש מספיק מידע על הטרדות ומספיק ידיעות חדשותיות על הטרדות מכדי שתצטרכו אותי להסביר לכם. ויותר מזה – אני גם די גרוע בלהסביר ולפרט על הטרדות. לא כי אני לא מבין בזה, אלא כי זה תמיד יוצא לי ארוך ומשעמם וברור לי שתפסיקו לקרוא באמצע.
הטרדות יש בכל מקום. במקומות עבודה, במקומות ציבוריים, בתחבורה וברחוב, ואפילו לפעמים בבית שלנו. ההטרדות האלה קיימות ואסור להתעלם מהן. יותר משאסור להתעלם מהן, חייבים להתחיל למנוע אותן. יש אנשים שכלום כבר לא יעזור להם (הדרגה היא ניצב, למה כבר ציפו מהם?!?!). אבל אתם, הקוראים הנבונים שלי (ושל פרלמנט האבות), בהחלט יכולים להתחיל למנוע את ההטרדה הבאה. וזה כל כך פשוט. כי זה הכל בחינוך שלנו, וכמו שתמיד אמרו לי – תמיד אפשר ללמוד משהו חדש.
צעדים פשוטים לכבוד הדדי
קודם כל, תשמרו על השפה שלכם. להשתמש במילים כמו "לתקוף" כשמתחילים עם בחורה, או מילים כמו "תראה את השרמוטה הזו" כי מישהי התלבשה חשוף – זה מטריד. יותר משזה מטריד את הבחורה שעליה מדברים (או במקרה הרע – בחור), זה מטריד שאנחנו מרשים לעצמנו לדבר ככה. זה מתחיל בשפה "אגרסיבית" ונגמר בדרישת שוקולד, אז אולי במקום לעלות להתקפה תשמרו את המילים האלה לעצמכם?
דבר שני, זה לגיטימי לנהל שיחה על החיים האישיים בעבודה. כל עוד אתם מדברים על עצמכם, ולא על החיים של מי שמולכם. התרבות הישראלית ה"חמה" והחברית הקצינה עד כדי כך שאנחנו מרשים לעצמנו לדחוף את האף לחיים של אנשים זרים. זה שאתם מכירים מהעבודה זה לא אומר שמותר לכם להתייחס לאיך התלבשתי היום (כן, גם גברים מוטרדים מינים) או להגיד "אוי מה הייתי עושה לך אם היית בעלי" (סיפור אמיתי, לא שלי).
דבר שלישי, תזכור שכמו שאת\ה מטריד מישהו\י, יש אפשרות שמישהו\י יעבור את הגבול גם עם בן\בת הזוג שלכם. ופה אולי כדאי שאזכיר את ארגון "אחת מתוך אחת" שטוען שכל אישה עברה הטרדה מינית. כן, הם טוענים שכל אישה עברה הטרדה מינית, גם אם היא פשוט לא מודעת לזה. אני מאמין גדול בקארמה, ואולי כדאי שגם אתם תאמינו בקארמה. ההטרדה הבאה יכולה להיות כלפי אישתכם, אמא שלכם, אבא שלכם ואפילו כלפיכם. אז עזבו אתכם, אל תטרידו.
דבר רביעי – מותר להעיר לאחר מעשה. הרגשתם שמשהו שנאמר או נעשה הוא לא במקום? הזמן להעיר הוא עכשיו. לא מחר, לא בעוד שנה, ולא בעוד 5 שנים כשתחליטו שהגיע הזמן להגיש תלונה. תסבירו מה היה לא בסדר. תנו לבנאדם שמולכם להבין שהוא טעה, ושלא תסבלו את הטעות הזאת. לא רק כדי שאתם לא תסבלו יותר, אלא גם כדי שהאדם שמולכם יחשוב שוב לפני ההטרדה הבאה (גם אם הוא לא חשב שזו הטרדה)
אם רק היינו חושבים לפני
כל אלו הם גורמים שנובעים מחינוך. משימוש בשפה. מנורמות שטבועות עמוק בנו ובמקומות העבודה ובתרבות. ואפשר להשפיע עליהם. אפשר להעביר אותם לילדים שלנו. אפשר לחנך אותם מגיל קטן להתנהג לפי הנורמות האלה, ולא לפי הנורמות ה"מקולקלות" ששולחות אנשים לכלא. הנורמות גורמות לנו להתנהג בלי לחשוב, כמו אינסטיקט. אם רק נשנה קצת את הנורמות, אולי גם האינסטיקט ייכחד.
קחו לעצמכם כמה רגעים, תחשבו על השיחות שניהלתם היום. כמה מהן היו יכולות להתנהל בצורה אחרת? בצורה יותר מכבדת? בצורה שבה מי שמולכם היה מרגיש שווה ערך, ולא אנדרדוג. כי משם זה מתחיל – ושם זה יכול גם להגמר – במקום שבו אנחנו מכבדים אנשים אחרים ונותנים להם להרגיש בטוחים בסביבתנו. אני יודע שכך אני אחנך את הילדים שלי, וכך אני משתדל להתנהג ביומיום.
האם זה באמת עוזר שאני מתנהג ככה ושאחנך את ילדי ככה? אני לא בטוח, כי אני לא הרוב. אבל אם שכנעתי רק אחד מכם, ואתם תשכנעו עוד אחד, וכך הלאה – בסוף נהיה הרוב. בסוף, הישראליות תחזור לקונוטציה של ערבות הדדית וכבוד אחד לשני ואחדות, ולא קונוטציה של קופים שצועקים בכל מקום.
