לכבוד יום עצמאות – איך לבחור גריל גז (וגם מתכון או שניים)

גריל פחמים טוב כמו של פעם

אני יודע. גריל פחמים הרבה יותר טוב מאשר גריל גז. זה נכון. לפעמים. כי בשביל גריל פחמים צריך פחמים, מדליק פחמים, זמן וחשוב מכל – אוויר פתוח. אז האלטרנטיבה היא גריל גז. ואחרי מחקר ארוך (ומאד מתיש) בעניין, אני יכול להגיד לכם שגריל גז זה כבר לא מה שאתם זוכרים מפעם.

הקדמה – אש ותמרות עשן

גם אני מעדיף טעם של גריל פחמים. בשר שנעשה כמו שצריך ומקבל את הטעם של העשן זה משהו שכל ישראלי מעריך. העשן הזה שחונק את כולנו כל יום עצמאות גם נותן לבשר טעם מיוחד. או לפחות ככה אנחנו חושבים. הקושי הכי גדול בלעשות מנגל הוא בעיקר הלוגיסטיקה. תארגן את המנגל, את הבשר, את כל המסביב, ואז גם לך תמצא איפה לעשות מנגל (כי לא לכולנו יש חצר גדולה).

גריל גז - זה לא מה שחשבתם. בתמונה - גריל פחמים ישן וטוב

בימים כתיקונם (כלומר, לפני אישה ילד ומשכנתא) כשגרתי אצל ההורים, הלוגיסטיקה הייתה פשוטה. היה קל מאד לצאת לחצר, להדליק את המנגל, ולהזמין את החבר'ה (לאו דווקא בסדר הזה). כיום, לאחר תהליך התברגנות ארוך ומגורים בדירת 4 חדרים בבניין, כנראה שמנגל ייצא לי לעשות אם יום אחד נצא לטייל. בטבע. נו, המקום הזה שיש בו עצים, ונופים, ומיליון ישראלים כל חג. שאולי אפילו עושים קריוקי. בטבע.

אז כנראה שנצטרך לעשות ברביקיו ולא מנגל

"מה ההבדל בין מנגל לברביקיו? בברביקיו כולם עם חולצות".

לחמי יש גריל גז. בהתחלה עוד ניהלנו דיונים על מה עדיף ועל ההבדלים בטעם, ואיזה בשר וכמה ומתי. אחרי 3-4 פעמים שהוזמנתי לאכול "על האש" בהתראה של חצי שעה, הבנתי את היתרון של גריל גז – הזמינות. והאמת, גם הטעם לא כזה נורא (;-

כשעברנו לדירה החדשה, הבנתי שכנראה אצטרך להצטרף לעדת ה"גריל גז". היו הרבה סיבות – כי יש שכנים מעלי שלא בא לי לחנוק (לפחות לא עם עשן), כי הזמינות הרבה יותר גדולה, כי יש ילד שלא בא לי שיסתובב קרוב לגחלים בוערות (מספיק פירומן אחד בבית), וכי גריל גז פשוט נראה הרבה יותר טוב (המילים של אישתי, המעצב[נ]ת הרשמית של הבית – ובהצלחה רבה אם מותר לי לציין). אז התחלתי לחקור..

חקרתי גריל גז, ועוד אחד ועוד אחד, עד שלא ידעתי מה לבחור!

יש גדולים, יש קטנים, יש בינוניים, יש שחורים, יש כסופים, יש חזקים, יש חלשים, יש מותגים, יש מיובאים, יש ייצור מקומי ויש גם סתם מותגי מדבקה. יש יקרים, יש זולים, יש ממש זולים ויש את כל אלה שבאמצע. ומתוך כל זה צריך לבחור – בלי שבאמת יודעים מה הפרמטרים שקובעים אם גריל טוב או לא. אז אחרי הרבה מחקר, הנה כמה קווים מנחים כדי לבחור גריל גז:

לפני הכל – כמה, איפה, מתי.

לפני שבכלל ניגשים לבחירת גריל גז, מוטב לשבת ולקבוע מראש את הדברים שרק אתם יודעים ואף אחד אחר לא יוכל להגיד לכם –

  • כמה? = תקציב – כמה כסף אתם מוכנים להשקיע? יש גרילים בכל טווח מחירים. החל מ700 שקלים ועד 28,000 שקלים (ואפילו יותר). התקציב צריך לשקף גם את הסעיפים הבאים – מתי (כמה פעמים בשנה/חודש/שבוע) וגם איפה (גודל המקום שיש לכם למקם את הגריל). ככל שתעשו יותר על האש, וליותר אנשים, עדיף שתשקיעו קצת יותר בגריל.
  • מתי? = כמה פעמים בשנה/חודש/שבוע – ככל שתשתמשו יותר בגריל, כך עדיף שתשקיעו בו יותר. אם אתם עושים פעם בחצי שנה על האש, חבל להשקיע סכום גדול בגריל שלא יגשים את ייעודו. עדיף לכם גריל פשוט יותר, שגם יאפשר אחסון יותר קל בדרך כלל. באותו עניין, שווה לחשוב גם כמה אנשים תארחו בכל פעם כזו, כי אם אתם קצרי סבלנות, גריל קטן בטוח לא יתאים ל10-15 איש.
  • איפה = כמה מקום יש לכם לאפסן גריל – הגרילים הקטנים הם נחמדים, אבל, ובכן, קטנים. הגרילים הגדולים הם לרוב מעולים, אבל ענקיייייים. אז אם יש לכם מרפסונת, כנראה שגריל גדול הוא לא בדיוק מה שאתם מחפשים. ואם תשתמשו בו מעט, אני בספק אם גוש מתכת גדול ומאובק זה טוב ומתאים לעיצוב של הבית.

אחרי שנסגרנו על השאלות המקדימות, שבשבילן אתם צריכים להכיר רק את עצמכם, הגיע הזמן לשבת מול מחשב או סמארטפון, ולהתחיל לחקור קצת לפי נתונים יבשים.

עוצמה, מותג, רשת צלייה, ועוד כל מיני דברים שאכפת לכם מהם כשקונים את הגריל

  • עוצמת גריל הגז – עוצמת הגרילים בישראל נמדדת לרוב לפי BTU (או KW) – יחידת מידה שאמורה לשקף חום, אבל בפועל משקפת בעיקר את צריכת הגז של הגריל. יותר BTU, יותר צריכת גז. צריכת הגז נותנת לנו איזשהו נתון שמבהיר לנו כמה אש תצא מהמבערים של הגריל. כדי להבין מה זה BTU מתאים לגריל שתקנו, יש נוסחה מנחה שבה מחלקים את גודל המשטח צלייה במספר הBTU. כלומר – אורך המשטח (בס"מ) X רוחב המשטח (בס"מ) = גודל המשטח (סמ"ר). מחלקים ב BTU, ויודעים כמה BTU יש לס"מ. המינימום שממליצים עליו הוא 15, הממוצע הוא 18, ויש גם כמה יצרנים שטוענים שזה לא רלוונטי בגלל טכנולוגיות הצלייה החדשות (ויש לא מעט כאלה).לדוגמא – משטח צלייה של 40 X 50 ס"מ ייתן לנו שטח צלייה של 2000 סמ"ר. בהנחה שנרצה לבדוק את המינימום, נכפיל ב-15 (אנחנו רוצים לפחות 15 BTU לס"מ) מה שייתן לנו 30,000 BTU. זה המינימום המומלץ לגודל משטח צלייה שכזה. יש לציין, שבעוצמה כזו מינימלית יש סיכוי גבוה שפיזור החום לא יהיה שווה – יהיו בגריל איזורים חמים יותר וחמים פחות (או אפילו קרים). בכל מקרה בעוצמות כאלה נעדיף לעבוד עם מכסה סגור. כמובן, כדאי גם להסתכל איך המבערים מחולקים, מה שיטת הפיזור חום וכדומה – כולם גורמים שמשפיעים על צליית הבשר ותפקוד הגריל.תזכרו – מספר הBTU, והנוסחה הנ"ל הם רק קווים מנחים. הם לא הגורם היחיד שבגללו כדאי לבחור גריל.
  • מותג ואחריות – יש עשרות מותגי גרילים בארץ. יש מותגים מקומיים, יש מותגי ייבוא, יש מותגי מדבקה (שזה ייבוא סיני עם מיתוג ישראלי). עוד נסקור את חלקם בהמשך, אבל עיקר החשיבות של המותג הוא הגב שיש לו לאחר הקנייה. איכות הגריל הינה קריטית, ומותג שאינו נותן מעל שנה אחריות – כנראה שאינו מאמין במוצר שלו. זה משהו שקשה להגיד, אבל כשיש מותגים שנותנים 5 שנות אחריות ואפילו עשר, שנה אחריות זה פשוט הצבעת אי אמון במותג. נכון, יש מותגים נהדרים אשר משווקים על ידי יבואנים גדולים ועדיין עם שנה אחריות, אבל במצב כזה מומלץ לבחון טוב טוב את הגריל ואיכות החומרים שלו.במקרה זה, אני אציין לטובה למשל את אמגזית למשל – יש להם גרילים שכולם ייבוא מסין, אבל באיכות לא רעה בכלל (ויעיד גריל בן שש שנים שעומד אצל קרוב משפחה בגבורה בשימוש דו שבועי). זה מותג מדבקה אבל עם ערך לא רע בכלל לכסף. לא חייבים לקנות מותג גדול, אבל כן כדאי לוודא שיש ערך לכסף. גריל גז זו השקעה שצריכה להיעשות פעם בכמה שנים, אז עדיף להשקיע באיכות.
  • רשת הצלייה – יש כל מיני חומרים לרשתות הצלייה של הגרילים. יש רשתות ברזל יצוק, יש רתות ברזל יצוק מצופות, ויש רשתות מתכת (מצופות בדרך כלל בציפוי של מחבתות). אם בסעיפים הקודמים עוד מצאתי את עצמי מוכן להתפשר, פה ממש לא התכוונתי להתפשר. אני רציתי רשת ברזל, כבדה, שלא רק תהיה עמידה יותר אלא גם תשמור על חום ותתן תחושה אמיתית של צלייה. אם אתם רוצים להיות בטוחים, כשתלכו לראות את הגריל פשוט תרימו את הרשת ותחזיקו אותה ביד. יותר כבד – יותר טוב.שוב, בסעיף הזה אני לא הייתי מוכן להתפשר, מה שדרש עלייה קלה בתקציב, אבל זה פשוט מרגיש ונראה הרבה יותר טוב.
  • מבערים – החלק הכי חשוב ומרכזי בגריל, שבלעדיו אין גריל.. יש מגוון עיצובים וחומרים למבערים, ולכל יצרן יש את הקטע שלו בעניין הזה. מה כן חשוב לבדוק? אבנים, ששימשו פעם בגרילי גז כדי לפזר חום, חלפו מן העולם. כיום משתמשים בשיטות אחרות לפיזור חום, ושוב – לכל יצרן השיטה שלו. חשוב לראות שהמבערים מחולקים טוב בגריל, שיש הגנה למבערים מפני טפטוף שומן (שלא ישרף הגריל ו\או ייהרסו המבערים), ושיש גישה לנקות אותם מדי פעם. באופן כללי, מבערים הם חשובים ולכן כדאי לוודא כמה זמן אחריות יש למבערים. אם הולך מבער, כנראה שהלך הגריל.
  • גודל הגריל – לנו יש מרפסת בגודל קטן יחסית. כלומר, ככל שהגריל יותר גדול יהיה לנו פחות מקום להנות מהמרפסת. למזלנו, יש היום גרילים יחסית גודלים אבל עם מדפים מתקפלים, מה שאומר שאפשר לחסוך די הרבה מקום כשלא משתמשים בגריל. מעבר לכך, אם ממש צריך לחסוך מקום, יש אפשרות לבחון גרילים מתקפלים (העגלה מתקפלת) וכך נחסך המון מקום. אישית, הגרילים האלה פשוט היו קטנים לי מדי. למי שמתכנן מדי פעם לעשות על האש לזוג + כלב – זה פתרון מצויין.

סיימנו לבדוק נתונים יבשים. בשלב הזה צריכים להיות 3-4 גרילים שאתם מתלבטים ביניהם. ובשלב הזה אני ממליץ לצאת מהבית וללכת לראות בעצמכם. למה? כי טוב מראה עיניים והרגשת ידיים מהימור, מושכל ככל שיהיה).

אל תתביישו לגעת בגריל הגז

למה אני ממליץ ללכת לראות את הגריל בעיניים? כי אלא אם אתם מכירים את הגריל והחברה שממנה אתם קונים, תוכלו להבין לעומק מה זה הגריל הזה ואיך הוא מרגיש לכם. נתונים יבשים זה חשוב, אבל הרגשה חשובה יותר.

מה כדאי לבדוק?

מכסה הגריל – כדאי לבדוק מה הכובד שלו, איך הוא מתיישב על הגריל בזמן סגירה, האם הוא רועד או שהצירים מחזיקים אותו חזק, וממה הוא עשוי. איכות המכסה והחיבורים שלו יכולים להיות מדד טוב לאיכות הגריל עצמו. מעבר לכך שמכסה כבד ישמור על החום טוב יותר וייתן לכם יכולת להגיע לטמפרטוורות צלייה מהר יותר.

ניקוז שומנים – ניקוד שומנים בגריל גז הוא חשוב ביותר. בגריל גז אין אפשרות לזרוק מים על הגריל כמו בגריל פחמים, ואם אין ניקוז טוב של שומן הבשר שלכם יעלה באש. זו תופעה שנקראת שילהוב, שבה השומן שנוזל פשוט עולה באש אם אין לו לאן להתנקז. חשוב לבדוק שני דברים לגבי הניקוז שומנים – גודל המגש והמיקום שלו. מגש קטן ידרוש ניקוי תדיר של השומנים, ומיקום לא נוח יקשה לעשות את זה. אם אין מגש ניקוז שומנים הניקוי של הגריל הופך להיות מאתגר במיוחד, מכיוון שכל 2-3 פעמים יהיו לכם להבות מהשומן.

איך זה מרגיש לכם – ופה הנקודה הכי חשובה. בסופו של דבר, אתם אלה שתחזיקו עכשיו את הגריל גז הזה אצלכם כמה שנים. ואתם תשתמשו בו וצריכים להנות ממנו. אם נראה לכם הגריל קטן מדי, רעוע, לא אהבתם את העיצוב או שבכלל המוכר לא נראה לכם – כנראה עדיף שתוותרו ולא תתפשרו.

אפשר להתפשר על גריל קטן. אפשר להתפשר על גריל לא כל כך חזק. אפשר להתפשר על איכות. אפשר להתפשר על יצרן. אפשר להתפשר על אחריות. אפשר להתפשר על הרבה דברים. אי אפשר להתפשר על הרגשה.

כדי להקל לכם על החיים, כמה מסקנות ואתרים שיעזרו לכם עם גריל הגז –

  1. את מרבית המידע השימושי אספתי מאתר "מנגולטור". בעמוד הראשי יש מחשבון נהדר לחישוב בשר וקניות לעל האש (מומלץ בחום, למרות שלפעמים צריך לתקן קצת את כמויות האלכוהול 🙂 ). באותו אתר, יש עמוד הסבר על גרילי גז. מעבר להסבר הנהדר על המאפיינים של הגריל, בעל האתר – מקס, עונה בתגובות לגבי גרילים ספציפיים ושאלות נוספות. שווה לבקר, לקרוא, ואם אתם מתלבטים – לשאול. הוא מבין בזה. מאד.
    דף הבית והמחשבון – http://mangulator.com
    איך לבחור גריל גז על פי אתר המנגולטור
  2. פורום צלייה וגריל באתר HThome.co.il – פורום גדול עם הרבה משתמשים ומידע על גרילים שונים. אפשר לחפש לפי נושא, לקרוא ביקורות של משתמשים, ולקבל מידע נוסף וחוות דעת. הפורום לא פעיל מאד, אבל בהחלט יש שם תנועה ורצון לעזור.
    פורום צלייה וגריל
  3. גוגל! – חיפוש של הגריל הספציפי שאתם רוצים יעלה לכם כמעט כל מידע אפשרי – ביקורות, חוות דעת, מחירים אצל ספקים שונים. אם אתם רוצים להבין מי היצרן שעומד מולכם, תריצו חיפוש באנגלית. אם אין ליצרן אתר רשמי, כנראה עומד מולכם גריל מדבקה (שוב, זה לא אומר כלום על האיכות).

ומכיוון שעברתי על הרבה מקומות, יצרנים, ושאלתי המון אנשים – הנה סקירה קטנה של מותגים ודגמים (כפי שאני רואה אותם). בחלקם התנסיתי, בחלקם רק נגעתי בחנות, ואת חלקם לא ראיתי בכלל, ורק שמעתי את שמם. הדעות המובעות כאן הן דעתי בלבד, על סמך התרשמות אישית. אני לא מומחה לגרילי גז. אני מומחה בלאכול את הבשר שמכינים בהם 🙂
(תסלחו שהשמטתי את החברות שלא התאימו לי, אבל אני מעדיף לרשום דברים חיוביים במקום להתעסק בשלילה. בייחוד כשלא בחנתי את הגרילים בפעולה)

גרילים קטנים –

סטרלינג 30,000 – יש אותו למספר חברים. תמורה נהדרת לכסף – גריל קטן, אבל עם עוצמה טובה ולא רעה בכלל. חסרון אחד מרכזי – אין לו ניקוז שומנים, מה שעושה את מלאכת הניקוי קצת מאתגרת.
WEBER Q220 – יש סדרה שלמה של WEBER מסדרה Q, כשהקטנים שבהם הם אלה עם הספרות 1 או 2 בהתחלה. אלה גרילים קצת קטנים לטעמי, אבל מאיכות מאד גבוהה. בנוסף, צריך לשים שאלו גרילים שמותאמים לקהל אמריקאי – החום ושיטת הפעולה של הגריל יותר "מבשלים" את הבשר מאשר צולים אותו. אם אתם חסרי סבלנות או מעדיפים בשר חרוך היטב – לא בטוח שזו הבחירה הטובה בשבילכם.
NAPOLEON – מותג יוקרה לכל דבר. יש לה גריל אחד קטן, שהוא גריל נייד. אני מציין אותו פה רק בגלל שהוא נראה מדהים ובעוצמה סבירה. לטעמי מאד קטן, ומאד יקר (כפול מהמחיר של הסטרלינג).

גרילים בינוניים (הכל יחסי) –
WEBER Q3200 – האח הגדול בסדרת Q של וובר. מרגיש חזק יותר ומסיבי יותר. מבחינתי, החיסרון העיקרי שלו הוא שיטת הצלייה האמריקאית – חום ששומר על הבשר ומאפשר לצלות אותו בנחת. יש כאלה מאד יאהבו את העניין, יש כאלה שפחות. בכל מקרה, זה גריל באיכות מאד גבוהה.
GRANDHALL – מותג שמתחיל לתפוס תאוצה בארץ, עם שם טוב והרבה המלצות על השירות של היבואן. זה גריל שמיוצר בסין, אבל האיכות מאד גבוהה. אין להם גריל קטן, והגריל הקטן שלהם יותר גדול מחלק מהגרילים הבינוניים של יצרנים אחרים. המחיר קצת יקר, אבל באמת שהשאלה ביחס למה.
CAMPTOWN – הגרילים הקטנים של קמפטאון פשוט קטנים מדי וגם לא מרגישים אמינים במיוחד. הגרילים הגדולים יותר מרגישים כבר הרבה יותר נורמליים. למען האמת, לא התנסיתי בגרילים האלה, ומלבד לראות אותם למשך 5 דקות ולהבין שזה לא בשבילי, לא התעמקתי בהם.
COLEMAN – מותג וותיק בעולם הגרילים שיש לו מגוון גדול של דגמים. שווה לבחון אם יש משהו שמתאים לכם. אני משום מה רק מצאתי דגמים יקרים מדי ביחס לתמורה, ולכן ויתרתי עליו. יכול להיות שלקראת יום העצמאות יהיו מבצעים שהופכים אותו לכדאי יותר.
Australian Chef – זו חברה של גרילי מדבקה, שאין לי מושג לגבי האיכות שלהם. אני כן יכול להגיד שהתרשמתי מאד לטובה מהגרילים שלהם ומאיכות החומרים, אבל אין לי מושג לגבי עוצמה או מה קורה לאורך זמן.

גרילים תוצרת הארץ – כן, קשה להאמין אבל יש אפילו כמה יצרנים של גרילים. הידועים שבהם הם: שאולי, ויקטור וש.ד.ר. אלו הגרילים שמשתמשים בהם במסעדות ולכן הם מאד אמינים וטובים. יש להם גרסאות ביתיות, ואם העיצוב היה רק קצת יותר טוב מגוש נירוסטה – כנראה זו הייתה הבחירה שלי.

זהו. מקווה שעזרתי לכם קצת. בטוח יהיו המון מבצעים לקראת יום העצמאות, אז תישארו ערניים. לפי מה שאני בדקתי, יש הרבה הנחות שיחסכו לכם הרבה כסף על הגריל.

וכמעט שכחתי! המתכונים!

סטייקים על הגריל

קחו סינטה, תפרסו דק. קחו אנטריקוט, תפרסו בעובי אצבע. קחו פרגית, תנקו משומנים ועצמות. לכו לגריל, קחו איתכם מלח גס ופלפל שחור. חממו את הגריל היטב, הניחו את הבשר. תנו לו 2 דקות להיצרב. הפכו צד. המליחו ופלפלו. המתינו שתי דקות. המליחו ופלפלו לפי הטעם. הפכו שוב לעשרים שניות. הוציאו לצלחת והגישו לשולחן. בתיאבון!

יש לכם מתכונים טובים למנגל? שתפו בתגובות!

נשלח ב Blog, בבית עם התגית: , , , , , , ,

מהיר ועצבני 7 – ביקורת סרט ולקחים לחיים

#ForPaul

מהיר ועצבני 7 הוא סרט שמתנהג כמו "סליפרית" (Sleeper car) – מכונית אשר נראית רגילה לגמרי ורדומה, אך ברגע שלוחצים על הגז, מגלים שיש לה מתחת למנוע הרבה יותר ממה שחשבתם. לרוב האנשים זה פשוט עוד סרט מסדרת "מהיר ועצבני". בשבילי, הסרט הזה הוא עוד סרט מסדרת "מהיר ועצבני" שיש בה הרבה רעש צלצולים וגרגורי מנוע, אבל מתחת למנוע הרבה רגש ולקחים ללמוד.

דוגמא לסליפרית – המונית שלפניכם היא סקודה, אבל עם 240 כוחות סוס והרבה כיף מתחת למכסה מנוע. סתם ככה, שתדעו.


מהיר ועצבני למי שלא מכיר (יש עוד מישהו שלא שמע את השם?) זו סדרת סרטים המלווה נהגי "מירוצי רחוב" המתחרים על כסף, מכוניות, בחורות ולפעמים גם עושים איזה שוד או שניים (או עשר). אז אמנם זו תרבות "חוליגנית", אבל הי – לפחות בארצות מסויימות קוראים לזה תרבות ולא מתנגחים גם ברגועים שבהם. עד היום היו שבעה סרטים בסדרה (לא כולל שני סרטונים קצרים) ובשלושה מהם אפילו הייתה גל גדות! (איך אפשר בלי החיבור לישראליות?). הסרט השביעי יצא עכשיו לאקרנים, בעיכוב של שנה – בגלל שאחד הכוכבים הגדולים של סדרת הסרטים נהרג ב (תופים בבקשה ופרצוף של תדהמה) – תאונת דרכים!

נתחיל מהסוף

פול ווקר (בריאן אוקונר בשבילכם, הבלונדיני היפה בשבילכן) נהרג בתאונת דרכים בעת שנסע יחד עם חבר/שותף עסקי בפורשה קאררה GT. הם יצאו מאירוע לכבוד ארגון צדקה שהקים ווקר. תוך כדי נסיעה (כנראה מאד מהירה) הנהג ביצע "דריפט" (החלקה של הרכב על הצד) וכנראה איבד שליטה תוך כדי. הם החליקו ישירות לתוך עץ. נתיחה שלאחר המוות קבעה ששניהם מתו מעצמת המכה, שזה דבר יחסית טוב כי מיד לאחר ההתנגשות הרכב עלה באש ושרף את הגופות מעבר לכל היכר.

פול ווקר וחבורת מהיר ועצבני

חלק מחבורת מהיר ועצבני – מימין לשמאל – טג' (כריס לודאקריס), בריאן (פול ווקר), לטי (מישל רודריגז) ורומן (טייריז גיבסון).
* כל הזכויות שמורות לאולפני יוניברסל


זה קרה באמצע הצילומים ל"מהיר ועצבני 7". זה גרם לכך שהיו הרבה שינויים בתסריט הסופי (בעיקר בסיום שבו יש הספד של וין דיזל למי שהפך לחבר טוב שלו). מזל שיש טכנולוגיה ובמאי שאוהב קרבות חשוכים כדי לחפות על כך שהצילומים הושלמו באמצעות אחיו של פול ווקר. למרות השינויים – זה סרט מעולה.

לקחים? עוד מעט. קודם האקשן המופרך!

הסרט הזה מגלם בתוכו את אחת הסיבות העיקריות שאני אוהב ללכת לקולנוע ולראות סרטים מלאי אקשן ואפקטים. אלו סרטים בדרך כלל לא דורשים יותר מדי מעקב אחרי העלילה, וטוב שכך. "מהיר ועצבני 7" לקחו את האקשן המופרך שלב אחד קדימה, ובשילוב עם במאי בעל שורשים אסיאתים הפכו את הסרט לסרט מכות קלאסי עם נגיעות של נהיגה ברכבים מגניבים.

הסרטים האלו הם סרטים שמראש אני נכנס לקולנוע עם המפתח בסוויץ' של המוח שלי, מכבה אותו לשעתיים, ונהנה מהחווייה שניסו להעביר לי דרך המסך – הקולות, המראות, העלילה (אם קיימת). אלו שעתיים שבהם אני מרשה למוח שלי לנוח. מעבר לכך שהעלילה לא דורשת מחשבה, האפקטים והקרבות (והמכוניות) פשוט מרגישים הרבה יותר כיפיים במסך הגדול. ובסרט הזה יש הרבה כיף!

בלי ספוילרים. מבטיח!

הסרט נפתח במקום שבו נגמר מהיר ועצבני 6 (בערך). האן נרצח בטוקיו על ידי דקארד שואו (ג'ייסון סטאת'הם, כוכב האקשן הכי טוב שאתם אולי לא מכירים). הוא מצהיר בטלפון לדומיניק טורטו (וין דיזל) ש"אתה לא מכיר אותי, אבל אתה עוד תכיר". מפה יש לנו את הקטעים הרגילים של חתול ועכבר, מכוניות מגניבות, מכות (והרבה מהן) וקורט ראסל אחד. הנה הטריילר:

העלילה סובבת סביב כמה נקודות – רוצח משוגע שמנסה לתפוס את דומיניק וחבורתו, דומיניק וחבורתו שמנסים לתפוס האקרית שנמצאת אצל מנהיג ארגון פשע, ממשלה שמנסה לתפוס את הרוצח וההאקרית אבל לא יכולה להתערב, וכמובן – כמה שיותר מכוניות ובחורות (שמקדמות את העלילה. ברור שמקדמות את העלילה). בסופו של דבר אני יכול להגיד לכם שזה סרט מעולה! ואם תשאלו את אישתי, גם די מרגש. העובדה שהוא מת באמת + הספד מהלב של וין דיזל = כמעט דמעות. מבחינתי הסרט הזה מקבל 9 מתוך 10 כסרט אקשן, אבל ממש לא כסרט מכוניות. הפעם, המכוניות הן רק אביזר.

מה שלמדתי מלצפות בסרט הזה בקולנוע, באולם מפוצץ (אפילו השורות הראשונות היו מלאות) היא שמרבית האנשים באו לראות סרט אקשן. וטוב שכך, כי הם קיבלו בדיוק מה שהם רצו. מה שעוד למדתי, וזה על עצמי, זה שלסדרת "מהיר ועצבני" הייתה הרבה השפעה עלי. ולא רק בללחוץ את הגז עד הסוף אחרי שיוצאים מהסרט. מעבר לכך שהכרתי כל מקום ורפרנס לסרטים האחרים שהיו (הם עוברים בכל מקום שעברו בו במהלך הסרטים הקודמים וגם כמה שלא) הבנתי שלסרטים היה ערך נוסף. והוא לקחים שלמדתי מהם.

לקחים שלמדתי מסרטי הסדרה "מהיר ועצבני" ואולי כדאי שתלמדו גם

  • לפעמים המציאות עולה על כל עלילה – כוכב סרטי מרוצים לא חוקיים נהרג במהלך נסיעה במכונית-על במהלך נסיון לבצע "דריפט". אין יותר סמלי מזה, ואם עוד לא הבנתם מה זה "צחוק הגורל" – זה זה.
  • מצד שני, פול ווקר כאדם שמנוסה בנהיגה ברכבים ומבין את חשיבות המכלולים של הרכבים האלה – הם נסעו ברכב עם 612 כוחות סוס, שעולה חצי מיליון דולר (היום כבר הרבה יותר), מגיע מ-0ל-160 קמ"ש בפחות משש שניות, אבל עם צמיגים בני תשע שנים, שלא נסעו עליהם הרבה כי הרכב היה יותר רכב תצוגה מאשר רכב יומיומי (ואני יכול להבין למה). זה כבר לקחת סיכון מיותר. לכו תבדקו את הצמיגים שלכם. יש להם יותר מארבע שנים? כנראה שהגיע הזמן להחליף.
  • לכל רכב יש את המגבלות שלו – זה לקח שחוזר על עצמו כמעט בכל סרט. כל פעם יש את הנהג שלוקח את הרכב שלו מעבר למגבלות שלו, ומפוצץ מנוע במקרה הטוב או נהרג במקרה הרע (את מותו של פול ווקר כבר הזכרתי?). פעם כשהייתי יוצא מסרט של מהיר ועצבני, הייתי סוחט את הגז של האוטו וזה לא משנה איזה אוטו זה היה בכלל. ברגע שהבנתי שלכל רכב יש מגבלה, גם הבנתי שלא כדאי שאסחט אותה מרכב שלא מסוגל לזה. לרכבי ספורט/מירוץ יש מכלולים שמותאמים להתמודד עם המהירות שלהם – ברקסים חזקים, שלדה מתאימה, בולמים נכונים. לרכב שלכם, למרות שהוא יכול להגיע למהירות תלת ספרתית, לא ממש.
  • גם כשנראה לכם שהמרוצים הם ברחוב, זה לא באמת ככה. מעבר לכך שבסרטים עצמם זה אנשי פעלולים ומכוניות מותאמות, גם סצינת המרוצים הלא חוקית בארה"ב היא די מסודרת. הם דואגים לסגור כבישים או לפחות לנסוע למנחתים ומקומות שבהם לא יסכנו את התנועה. להתחרות ברחוב זה מטופש. רוצים לנהוג כמו מפגרים? תעשו את זה בכביש פנוי או שתלכו למסלול מרוצים, ותעשו לעצמכם טובה – תנהגו לבד. להרוג את עצמכם זה דבר אחד, להרוג עוד אנשים זה כבר סיפור אחר לגמרי.
  • "דריפטים" (החלקה על הצד) זה משהו שצריך ללמוד, וזה לא להרים אמברקס ולהחליק עם התחת של הרכב (אמברקס – בלם יד. הנדברקס. Hand brake. נו, הידית הזו מצד ימין שלכם שאם לא תורידו אותו האוטו לא יסע). זה הרבה אימונים, זה הרבה הבנה של פיסיקה ותנועה, ויותר מכל – זו מכונית עם הנעה אחורית. כזו שבה הגלגלים האחוריים מקבלים כוח מהמנוע. תאמינו לי, הליסינג/ליסינג לשעבר שלכם – לא כזו. וותרו על הפוזה.
  • לכל רכב יש מטרה – רכב פרטי הוא למטרת הגעה מנקודה א' לנקודה ב'. רכב משא הוא כדי לקחת משא מנקודה א' לנקודה ב'. רכב שטח הוא כדי להגיע מנקודה א' לנקודה ב' לאו דווקא דרך כבישים. בקיצור, המטרה של רוב הרכבים שתפגשו בימי חייכם היא לא לעשות רעש של מנוע או לנסוע ממש מהר. רוצים לנסוע ממש מהר? תקנו רכב שזו המטרה שלו (ואז תקחו את עצמכם לכביש הכי רחוק שאתם מכירים).

בקיצור, לכו תראו את הסרט. אתם לא צריכים לאהוב מכוניות. אתם צריכים לאהוב אקשן, רעש, פיצוצים, והרבה בלגן על המסך. סצינת הצניחה עם המכוניות (שהיא אמיתית לגמרי דרך אגב, ללא אפקטים) היא אחת המרשימות שנעשו בסרטי הסדרה. ועכשיו, כשאתם יודעים למה יש את ההספד בסוף הסרט, אולי אפילו תתרגשו קצת. יש דיווחים מרחבי העולם שגברים מגודלים עם מכוניות מרשימות בכו בסוף הסרט, וגם אני כמעט אחד מהם. אצלי רק הייתה לחלוחית (-;

#ForPaul – לזכור של פול ווקר.

#ForPaul (מתוך הטריילר של הסרט)

מה הלקחים שלכם מסרטים? מה אתם חושבים על הסרט? שתפו אותי ואת הקוראים בתגובות.

נשלח ב Blog, דעות והגיגים, מחוץ לבית עם התגית: , ,

כשתיפגשו את המחסום הזה תגידו לו שילך קיבינימאט!

I don't have writers block

כבר הרבה זמן לא כתבתי. מה זה הרבה זמן? המון! זה לא שאני לא מנסה, אני פשוט לא מצליח. תקראו לזה מחסום יצירתי, תקראו לזה בעיית כתיבה, תקראו לזה מפלצת הספגטי המעופפת אבל בסופו של דבר – הדף נשאר ריק.

ואולי כדאי שאתקן – הדף לא נשאר ריק. הדף מלא. חלקית. יש לי עשרות טיוטות. חלקן גרועות, חלקן גרועות יותר. בכל מקרה, אף טיוטה לא עוברת את הביקורת שלי. הטקסטים נראים לי נדושים מדי, או דלים מדי, או פשוט לא מסתדרים בסוף בצורה שרציתי שהם יצאו.
I don't have writers block
בהתחלה חשבתי שזו בעיה של זמן. אז פיניתי זמן. לקחתי לעצמי זמן*, ישבתי מול המחשב והתחלתי להקליד. ואז מחקתי את הכל. לקחתי מחברת ועט, חשבתי שאולי אם אעשה את זה "אולד סקול" זה יעבוד יותר טוב. וזה עבד. למשך שלוש דקות. יצאו לי עשרה רעיונות. אבל אפס רעיונות שיהפכו לפוסט טוב. כזה שיזיז בי משהו, כזה שייתן לי הרגשה שהוא מספיק טוב. כזה שיגיד לי "תודה שכתבת אותי, חיכיתי הרבה זמן לצאת". זה לא מצב פשוט. זה מצב מבאס. ואתם יודעים מה הדבר הכי מבאס בסיפור הזה? שהמחסום הזה כבר מזין את עצמו למימדים של מפלצת.
* "לקחתי זמן" – פניתי לזוגתי שתחיה וביקשתי שעה של שקט. זה עבד – קיבלתי חצי שעה של שקט.

חוסם כתיבה וחוסם עורקים

המחסום הזה כבר לא עוצר לי רק את הכתיבה. התסכול שבחוסר היכולת להוציא דברים לכתב כבר משפיע עלי במצבים נוספים. אני רוצה לשבת לכתוב, אני כבר מכין את הזמן, את הבירה ואת המחשב, אפילו מתקלח לפני כדי להיות ערני, ובסוף יוצא שום דבר. אז בהתחלה התסכול היה יוצא על פייסבוק ועל המיילים, שהייתי בוהה בהם בשעה שהייתי אמור לכתוב משהו. ואחרי זה הוצאתי את זה על עצמי ("עצמי, למה לעזאזל אתה לא מצליח לכתוב?!?!". עצמי לא ענה לי. אני חושד שאנחנו ברוגז). ואז זה תיסכל אותי בנהיגה ("על מה אני אכתוב היום? כנראה על כלום. אז בוא נעביר שעה נסיעה בתסכול מזה שאני לא אכתוב כלום"). ואז זה תיסכל אותי עם זוגתי ועם הילד ("מאמי אני רוצה ללכת לכתוב". מאמי:"סבבה. לך תכתוב". אני: "אוף, אבל אני לא מצליח לכתוב!". מאמי: "מעולה, אז יש כלים, ולקפל מייבש ולהכין ארוחת ערב". אני: " [כנראה כבר לא אכתוב היום] "). וזה תיסכל אותי בעבודה, ולפני השינה, ובזמן שצחצחתי שיניים, וכשעשיתי כלים, וכשקיפלתי את המייבש, וכשהכנתי ארוחת ערב. בקיצור, משהו היה חייב לשבור את המחסום הזה.

אז שברתי את הכלים (בערך)

אחרי חודשיים של מחסום שרק עשה לי רע, החלטתי לשבור את המחסום. ומה הדרך הכי טובה לשבור את המחסום? נכון, עליתם עלי. לכתוב על המחסום. כדי לתבל את האווירה, פתחתי יוטיוב, שמתי את break stuff של limp bizkit, ולחצתי על הכפתור של "youtube mix" (כפתור נהדר דרך אגב. בייחוד אם לא בא לך לבחור שירים או פשוט לשמוע סגנון מסויים). ככה התחלתי לשבור את המחסום. זה התחיל ברוח קרבית ("כוסאומו המחסום הזה, אני אראה לו מה זה!"), המשיך בצורה מפוייסת ("נו, בבקשה, תזוז כבר. תן לי להוציא פוסט. תן לי לכתוב. תן לי משהו!"), ונגמר בסוף במשהו באמצע. לא הכי כועס, לא הכי מפוייס, אבל כן משהו ששובר את המחסום. פוסט של כמה מאות מילים, שאולי אין לו הרבה משמעות בשבילכם, אבל שווה את העולם בשבילי.

וזה מה שאני יכול להגיד אחרי חודשיים של בצורת:

  • לפעמים צריך את המחסום הזה. יש לי לפחות 15 רעיונות לפוסטים שאם אזקק אותם מספיק, ייצא מהם לא רק משהו שאני אהנה לכתוב, אלא כזה שאתם תהנו לקרוא.
  • המחסום הזה השפיע עלי יותר מאשר חשבתי שהוא משפיע עלי. ולראייה, 80% לתוך הפוסט הזה שלקח לי קרוב לחצי שעה, אני הרבה יותר משוחרר ורגוע מאשר הייתי לפני שהתיישבתי לכתוב אותו.
  • אין לי ספק שזה לא רק המחסום הזה, אלא הצטרפות מקרים של הרבה גורמים. חלקם תלויים בי, חלקם לא – אבל את כולם אצטרך לפתור בסוף. אז אני שמח שלפחות את המחסום פתרתי.
  • זה אולי נראה לכם מוגזם, ושאני מעריך יתר על המידה את המחסום הזה, אבל הבלוג הזה הוא לא רק מקום שבו אני פוגש אתכם, הקוראים שאני מאד אוהב, אלא מקום שבו לפעמים (ובדרך כלל) אני פוגש את עצמי.

המחסום הזה הוא סימן אזהרה, ואם הוא יגיע אליכם (וכנראה שהוא יגיע אם גם אתם כותבים) כדאי שתעצרו לחשוב למה הוא הגיע. היום אני יודע שאצלי הוא הגיע בגלל כל הדברים האחרים שקורים לי בחיים, ולא בגלל חוסר יצירתיות או כי לא היה לי מה להגיד. אולי יגיע יום ואפרק את המחסום הזה לגורמים, ואז גם אני וגם אתם תדעו מה גרם לו. אבל בינתיים, כל עוד הוא נפרץ, אני רוצה לסיים את הפוסט הזה. צעד קטן לבלוג, צעד ענק לברק.

ודבר אחרון: כשתיפגשו את המחסום הזה (ואם אתם אוהבים לכתוב, בין אם זה לבלוג, למגירה או לספר הבא שלכם – הוא יגיע) תגידו לו שאתם מכירים אותי. אולי הוא יעשה לכם הנחה, כי אני סבלתי ממנו מספיק. אם הוא שכח מי אני, תפתחו את הרמקולים, תגבירו, תלחצו פליי ותגידו לו שילך קיבינימט.


ואם בא לכם לעשות כמוני, תלחצו על YouTube Mix. פריקת עצבים + נוסטלגיה = it doesn't get better than that!

נשלח ב Blog עם התגית: , ,

זה ממש מטריד כל ההטרדות האלה!

לחשוב לפני שמתנהגים כמו קופים

אני נגעל מכל פרשה של הטרדה שמתפרסמת. אני גם יודע ש99% מההטרדות המיניות לא זוכות ליחס, או להגיע לתקשורת, או בכלל להתייחסות לגיטימית. ישנם עשרות מקרים שבהם התעלמו מההטרדה, או נתנו למוטרד הרגשה של אשמה ואף פגעו בו בעקיפין על כך שהעז להתלונן. וזה כל כך נפוץ, שאנחנו אפילו לא מבינים מהי הטרדה, אפילו כשהיא פוגעת לנו בפרצוף (או במקומות אחרים).

זה מצב נוראי, ואני באמת מאשים את התרבות הישראלית הקלוקלת שגורמת לנו לדרוש שוקולד, ולצעוק על הפקיד, ולחתוך בכביש, ולהרגיש שהכל מגיע לנו ושכל מי שלידנו לא שווה חצי מאיתנו. במקום לתת כבוד למי שמולנו אנחנו דורשים כבוד לעצמנו. במקום לחשוב לפני שהפיוז קופץ, אנחנו קודם מתעצבנים וצועקים ומתעלמים. במקום להבין שיש בנאדם מולנו, אנחנו מתנהגים כמו בהמות.

יש מספיק מידע על הטרדות ומספיק ידיעות חדשותיות על הטרדות מכדי שתצטרכו אותי להסביר לכם. ויותר מזה – אני גם די גרוע בלהסביר ולפרט על הטרדות. לא כי אני לא מבין בזה, אלא כי זה תמיד יוצא לי ארוך ומשעמם וברור לי שתפסיקו לקרוא באמצע.

הטרדות יש בכל מקום. במקומות עבודה, במקומות ציבוריים, בתחבורה וברחוב, ואפילו לפעמים בבית שלנו. ההטרדות האלה קיימות ואסור להתעלם מהן. יותר משאסור להתעלם מהן, חייבים להתחיל למנוע אותן. יש אנשים שכלום כבר לא יעזור להם (הדרגה היא ניצב, למה כבר ציפו מהם?!?!). אבל אתם, הקוראים הנבונים שלי (ושל פרלמנט האבות), בהחלט יכולים להתחיל למנוע את ההטרדה הבאה. וזה כל כך פשוט. כי זה הכל בחינוך שלנו, וכמו שתמיד אמרו לי – תמיד אפשר ללמוד משהו חדש.

צעדים פשוטים לכבוד הדדי

קודם כל, תשמרו על השפה שלכם. להשתמש במילים כמו "לתקוף" כשמתחילים עם בחורה, או מילים כמו "תראה את השרמוטה הזו" כי מישהי התלבשה חשוף – זה מטריד. יותר משזה מטריד את הבחורה שעליה מדברים (או במקרה הרע – בחור), זה מטריד שאנחנו מרשים לעצמנו לדבר ככה. זה מתחיל בשפה "אגרסיבית" ונגמר בדרישת שוקולד, אז אולי במקום לעלות להתקפה תשמרו את המילים האלה לעצמכם?

דבר שני, זה לגיטימי לנהל שיחה על החיים האישיים בעבודה. כל עוד אתם מדברים על עצמכם, ולא על החיים של מי שמולכם. התרבות הישראלית ה"חמה" והחברית הקצינה עד כדי כך שאנחנו מרשים לעצמנו לדחוף את האף לחיים של אנשים זרים. זה שאתם מכירים מהעבודה זה לא אומר שמותר לכם להתייחס לאיך התלבשתי היום (כן, גם גברים מוטרדים מינים) או להגיד "אוי מה הייתי עושה לך אם היית בעלי" (סיפור אמיתי, לא שלי).

דבר שלישי, תזכור שכמו שאת\ה מטריד מישהו\י, יש אפשרות שמישהו\י יעבור את הגבול גם עם בן\בת הזוג שלכם. ופה אולי כדאי שאזכיר את ארגון "אחת מתוך אחת" שטוען שכל אישה עברה הטרדה מינית. כן, הם טוענים שכל אישה עברה הטרדה מינית, גם אם היא פשוט לא מודעת לזה. אני מאמין גדול בקארמה, ואולי כדאי שגם אתם תאמינו בקארמה. ההטרדה הבאה יכולה להיות כלפי אישתכם, אמא שלכם, אבא שלכם ואפילו כלפיכם. אז עזבו אתכם, אל תטרידו.

דבר רביעי – מותר להעיר לאחר מעשה. הרגשתם שמשהו שנאמר או נעשה הוא לא במקום? הזמן להעיר הוא עכשיו. לא מחר, לא בעוד שנה, ולא בעוד 5 שנים כשתחליטו שהגיע הזמן להגיש תלונה. תסבירו מה היה לא בסדר. תנו לבנאדם שמולכם להבין שהוא טעה, ושלא תסבלו את הטעות הזאת. לא רק כדי שאתם לא תסבלו יותר, אלא גם כדי שהאדם שמולכם יחשוב שוב לפני ההטרדה הבאה (גם אם הוא לא חשב שזו הטרדה)

אם רק היינו חושבים לפני

כל אלו הם גורמים שנובעים מחינוך. משימוש בשפה. מנורמות שטבועות עמוק בנו ובמקומות העבודה ובתרבות. ואפשר להשפיע עליהם. אפשר להעביר אותם לילדים שלנו. אפשר לחנך אותם מגיל קטן להתנהג לפי הנורמות האלה, ולא לפי הנורמות ה"מקולקלות" ששולחות אנשים לכלא. הנורמות גורמות לנו להתנהג בלי לחשוב, כמו אינסטיקט. אם רק נשנה קצת את הנורמות, אולי גם האינסטיקט ייכחד.

קחו לעצמכם כמה רגעים, תחשבו על השיחות שניהלתם היום. כמה מהן היו יכולות להתנהל בצורה אחרת? בצורה יותר מכבדת? בצורה שבה מי שמולכם היה מרגיש שווה ערך, ולא אנדרדוג. כי משם זה מתחיל – ושם זה יכול גם להגמר – במקום שבו אנחנו מכבדים אנשים אחרים ונותנים להם להרגיש בטוחים בסביבתנו. אני יודע שכך אני אחנך את הילדים שלי, וכך אני משתדל להתנהג ביומיום.

האם זה באמת עוזר שאני מתנהג ככה ושאחנך את ילדי ככה? אני לא בטוח, כי אני לא הרוב. אבל אם שכנעתי רק אחד מכם, ואתם תשכנעו עוד אחד, וכך הלאה – בסוף נהיה הרוב. בסוף, הישראליות תחזור לקונוטציה של ערבות הדדית וכבוד אחד לשני ואחדות, ולא קונוטציה של קופים שצועקים בכל מקום.

לחשוב לפני שמתנהגים כמו קופים

נשלח ב בדיקת אבהות - פרלמנט האבות של Xnet עם התגית: , , ,

עסקה די משתלמת

עסקה די משתלמת

אישתי (והילד שהגיע שלוש שנים מתחילת מערכת היחסים שלנו) החזירו אותי לקרקע, למקום שכנראה הייתי בו בכל מקרה, אבל ממש לא בטוח. אם לא הייתי מחפש זוגיות (שהובילה להקמת משפחה), כנראה שגם את אישתי לא הייתי פוגש. היא הייתה "ליד" טוב מדי (LEAD – בשפת המכירות – פרטי קשר של קונה פוטנציאלי). היא הייתה כל כך מה שחיפשתי, שאפילו כשמצאתי אותה לא הייתי בטוח שזה מה שחיפשתי.

אם לא הייתי פוגש את אישתי אני מניח שהייתי זרוק היום על איזה חוף או באיזה מדינת עולם שלישי\ עושה עסקים מלוכלכים. או אולי גר בתל אביב, מתכנת באמצע שבוע, עושה קוק בסופשבוע. או אולי בכלל הייתי ממשיך במסלול שעליו הייתי כשפגשתי אותה – אלכוהוליסט בטלן שמשתדל לעשות את המינימום האפשרי כדי להחזיק חיים משל עצמו, או בשם הרשמי של התפקיד הזה – ברמן. זה בטח גם היה מגיע עם מחלת מין כלשהי עם ראשי תיבות שלא בטוח שהייתי רוצה לדעת את משמעותם.
עסקה די משתלמת
ומצד שני, עצם זה שהבנתי שאני מחפש זוגיות ומשפחה באותה נקודה בחיים שלי, כבר שינה אצלי הכל. המפגש עם שני רק הפך את הכל ליותר ברור. ברגע שמצאתי אותה, הבנתי שזה הכיוון שאליו רציתי ללכת. יכול להיות שאם לא הייתי פוגש אותה הייתי חושב שוב על הכיוון שבו בחרתי, אבל – פגשתי אותה. היא איזנה אותי, החזירה אותי לסוג של מציאות, והיא אפילו הוכיחה לי שניתן לסבול אותי ליותר מלילה אחד. הישג מרשים יחסית לתקופה ההיא, שהובילה לתקופה הנהדרת הזו.

יש אלוהים או יד מכוונת או איך שלא תקראו לזה

אני חושב שהיה סוג של "הכוונה עליונה" בזמן שבו פגשתי את שני. זו הייתה תקופה משוגעת לגמרי (ואחסוך מכם את ההסברים), שגרמה לי להבין שזה פשוט לא מספיק לי. כל האקשן, האלכוהול, הבלגן – זה היה נחמד, אבל היה לי מספיק מזה. הגיע הזמן למצוא בלגן חדש. הבנתי את זה בערב אחד שחזרתי (שוב) שיכור מיציאה רגילה. התיישבתי על הספה, עייף ותשוש, והבנתי ששוב חזרתי לבית ריק. הבנתי שבא לי שהבית הזה יהיה מלא. או לפחות שיהיו בו קצת יותר חיים ממה שהיו בו.

שבוע אחרי אותה "התגלות" פגשתי את שני באתר היכרויות. 17 שנה גרנו במרחק שלושה בתים זה מזה, ובסוף מה? נפגשנו באתר היכרויות אחרי שאני עברתי דירה לעיר אחרת. הזכרתי כבר "הכוונה אלוהית"? אז מסתבר שגם יש לה חוש הומור. היא הייתה כל מה שחשבתי על הבחורה שאתחתן איתה – בחורה פשוטה, מיישוב קטן, אשכנזייה (יש לי טעם בהיר בבחורות, כבר ידעתי את זה אז), ראש על הכתפיים ובתוך הראש היה שכל חריף.

אחרי חודש כבר ידעתי לאן המערכת יחסים הזו תלך, ולא היה לי נעים להגיד. אחרי ארבעה חודשים הצעתי לה לעבור לגור איתי. היא משכה עוד חודשיים בניסיון נואש להבין מה היא רוצה. יש מצב שמהיום שהיא עברה ועד היום לא שתיתי כוס ויסקי בבית שלי, מנהג שהיה קורה כל ערב לפני שפגשתי אותה.

אז זה טוב או רע?

אני עד היום לא בטוח אם היא הצילה אותי או גרמה לי לוותר על עצמי. אני מניח שהתשובה האמיתית היא איפה שהוא באמצע. אני רציתי להינצל וגם רציתי לוותר על חלק מעצמי. בתמורה קיבלתי אישה מדהימה וילד שאני לא סגור עד היום איך חייתי לפני שהוא נולד. עסקה די משתלמת אם תשאלו אותי.

נשלח ב בדיקת אבהות - פרלמנט האבות של Xnet עם התגית: , , , , ,