כבר לפני הרבה זמן הגעתי למסקנה שאני צריך שינוי. בהרבה תחומים – תזונה, פעילות גופנית, סדר היום, תפקוד במהלך היום ואפילו בהתנהלות הזוגית מול המהממת שאני קורא לה אישתי. אז אם כבר שינוי, שיהיה הכי קשה שאפשר. אז לקחתי על עצמי כמה אתגרים "קטנים". והכי טוב – השארתי לי רק אופציה אחת – להצליח.
כשהאתגרים דופקים בדלת
שמעתי על הרבה אתגרים. אתגרי ספורט, אוכל והתנהגויות אחרות שנמשכים שבוע, או חודש או כמה שרק תרצו. חלקם מפגרים וחלקם נהדרים. חלקם מועילים וחלקם רק יזיקו לכם, אבל בטוח יצחיקו מישהו בדרך. אם אתם לא יודעים מה זה אתגר ה(הכנס שקר כלשהו כאן) אז הנה ההסבר – האתגרים הינם בעצם שיטה ליצירת שינויים התנהגותיים דרך שימוש במוטיבציה עצמית. זוכרים את אתגר הקרח? או את אתגר "דברים טובים" שבו למשך שבעה ימים היית צריך למצוא שלושה דברים טובים? אז זה זה. רק שלאחרונה האתגרים התחילו ללכת רחוק.
למשל, בת דודה שלי הזמינה אותי לאתגר 30 יום של plank וסקוואטים. פרשנות – פלאנק הוא תרגיל לחיזוק שרירי הבטן. סקוואטים זה אימון בלשבת על האסלה ואז לקום ממנה (חיזוק של כל השרירים המייצבים של הגוף, מהרגליים לגב ועד הכתפיים). ואם בא לכם לגגל את זה: plank או squat. בכל יום משך הזמן שעושים פלאנק עולה (החל מ20 שניות ועד 5 דקות) וגם כמות הסקוואטים (החל מ50 סקוואטים ועד תהרגו אותי וזהו. או 250. מה שיבוא קודם). הרעיון הוא להתמיד למשך 30 יום, ואם יש לך קבוצת תמיכה לעניין – עוד יותר טוב.
הרעיון באתגרים האלה הוא שימוש במוטיבציה עצמית וחברתית להשגת יעדים. קודם כל, אתה יודע מה היעד שלך – זה נמדד מספרית לרוב, או לפחות מוגדר מאד. שנית כל, אתה מוגבל בזמן – שבוע, 21 יום או 30 יום, זה בכלל לא משנה. העיקר שתדע מתי זה נגמר. שיש לך תאריך סיום שבו תוכל לבחור אם להמשיך או לא. שלישית, לוקח זמן לרכוש הרגלים חדשים. אם תצליח להתמיד מספיק זמן, אולי זה יהפוך להרגל ואפילו לא תשים לב. רביעית, ואולי חשוב מכל – קוראים לזה אתגר. אם נכשלת בו, כנראה שתצטרך להודות בכישלון, ואף אחד לא אוהב להודות בכישלון.
אז הסכמתי לאתגר, והוספתי עוד קצת משלי
כל מי שמכיר אותי יודע שאני שמן. לא מלא, לא עצמות כבדות, לא שום כינוי שמייפה את זה. אני ברק ואני שמן (וכבר הודיתי בזה). ולרוב אין לי בעיה עם זה. עד שהבגדים נהיים קטנים. אישתי אומרת לי כל הזמן שרזה יהיה לי יותר יפה (היא קיבלה אותי שמן, מעניין אם היא תתמודד עם זה שארזה). אז החלטתי לנסות (בפעם ה-1,573,893).
הסכמתי לאתגר ה-30 יום של פלאנק וסקוואט. גם אם לא אמשיך בתרגילים האלה אחרי האתגר, לפחות אוכל להגיד שניסיתי לאהוב אותם. ולפחות עשיתי קצת ספורט. שזו התחלה טובה. אם היה לי זמן לאתגר, יהיה לי זמן לספורט (או לפחות עשר דקות להרהר בכמה תרגילי כושר יכולתי לעשות בעשר דקות שאני מהרהר בהן).
מעבר לכך, אם להשתמש במילות הח"כ הטרי אורן חזן – גם עשיתי RAISE. החלטתי על שינוי בתזונה. זה שינוי קצת קיצוני, ומאד מוזר תפיסתית. להפסיק עם פחמימות (מלבד שורשים כמו בטטה, תפו"א וכו'), להפסיק עם סוכרים למיניהם, ולהפסיק עם כמה שיותר אוכל מעובד. זו תזונה שמבוססת על דיאטה שנקראת פליאו (או primal), אבל נתתי לה קצת תרגום חופשי. יש חוקים קשיחים וגמישים, העיקר זה להתמיד – ללא סוכר, ללא דגנים, ללא כימיקלים.
אני עוד אסביר בפעם אחרת על התזונה הזו והרעיון שעומד מאחוריה, אבל בכללי המטרה היא לאכול כמה שיותר טבעי, כמה שיותר מאוזן, וכמה שיותר טעים. בלי טעים, שינויים בתזונה פשוט לא עובדים.
בניגוד לכל מטיפי הדיאטות או התזונה (או חס וחלילה טבעונים) – אני חייב להגיד – לא ראיתי את האור. אני לא טוען שזה מתאים לכולם. אני אפילו בטוח בזה. אישתי, למשל, שמעה שהחלטתי לנסות את זה וצעקה עלי שאין סיכוי שהלחם יוצא מהבית. וזה בסדר מבחינתי. לא רוצה שכולם יהיו כמוני, כי לכל אחד יש מה שמתאים לו. ולי מתאים דיאטה שמסתדרת עם סגנון האכילה שלי.
אז מה היה לנו עד עכשיו: אתגרים ועוד אתגרים
מעבר לשינויים האלה, עשיתי עוד שינוי שדרש קודם כל שינוי תפיסתי – הפסקתי לעשן (שוב). בתקווה שהפעם זה יחזיק.לדעתי הפסקתי לעשן יותר פעמים מאשר הכרזתי שאני עושה דיאטה ומוריד במשקל. אני חושב שמחשבתית אני אפילו די מוכן לזה, למרות שאני מת לסיגריה בכל יום (ועל כך עוד אכתוב שיר הלל יום אחד – "הו סיגריה מקוללת נהדרת").
כל האתגרים האלה הביאו אותי למצב של ALL IN. אין לי ברירה אחרת. במילותיו של אייל שני: "זה או הצלחה ענקית, או, רוב הסיכויים, התרסקות איומה". או שאוכל בעוד כמה חודשים להגיד – עשיתי את השינוי כמעט הכי גדול בהרגלים שלי, או שאאלץ למחוק את הפוסט הזה ולהתבייש בעצמי לנצח.
יש עוד שינויים ואתגרים שאני לוקח על עצמי, אבל נשמור אותם לפעמים אחרות. שיהיה לכם מה לקרוא פה בבלוג מדי פעם. הסכמתי לאתגר הספורט, הוספתי את אתגר התזונה המוקפדת ללא פחמימות, ללא סוכרים וללא קטניות. הפסקתי לעשן בשיטת cold turkey – פשוט לא מעשן יותר. מה עוד אני יכול להוסיף? בינתיים – לא יותר מדי. אני על הקצה. בצורה טובה, אבל על הקצה של כוח הרצון שלי.
12 ימים לתוך האתגר(ים), אני מאתגר את עצמי יותר משחשבתי שאאתגר את עצמי. אני עוצר לפני כל פתיחה של המקרר ומתכנן ארוחות יומיים מראש. אני מחפש זמן לעשות ספורט ומכריח את עצמי (ואת שני) להשקיע עשר דקות לזוז קצת. אני כוסס ציפורניים ואוכל מיליון מסטיקים כדי לא לרצות את הסיגריה הבאה. זה סיוט. אין לזה הגדרה אחרת. אבל זה סיוט שבסופו אולי אגיע לחלום (של אחרים) – לא מעשן, פחות שמן (לא מצפה להיות רזה), ואולי אקלוט שיש לי זמן לספורט.
אני עוד ארשום את החוויות שלי מכל האתגרים האלה, אבל בינתיים – תתאזרו בסבלנות. מבטיח לעדכן בכל התקדמות, שינוי או לפחות במה עושים כדי שהדיאטה תהיה טעימה (מבלים שעות במטבח בניסוי וטעייה, אם תהיתם).
